רק עוד מאמר אחד אפרש לך בדברי הרשב"י זלל"ה, למען יהיה לך די הבין בכל דבריו בענין הזה.
המאמר הזה הוא בפ׳ תצא גם כן (דף רע"ט ע"ב): "רעיא מהימנא, בפרשתא דא הוה
אידכר כנישו דילך" וכו'. וסוד הענין, כי מה שנזכר בתורה במקום אחד, הוא שבאותו המאור שכנגדו הפרשה ההיא - תלוי המעשה. והנה כאן כתוב (דברים לב, מט): "עלה אל הר העברים", והוא סוד שבפרשה הזאת תלויה מיתתו של משה בחו"ל, ובפרשה הזאת גם כן חזרתו לארץ לעת"ל בזמן הגאולה בתיקון גדול. והנה צריך שתדע, שהנקבר בארץ אם הוא צדיק נאמר בו (ברכות יח): "צדיקים במיתתם קרויים חיים", מפני שכיון שהוא נקבר, הנה סודו להיות מתפרש ממנו הרע של זוהמת הנחש, והוא נטהר. ואז עומד שם כך עד זמן שנאמר בו (יחזקאל לז, יג): "בפתחי את קברותיכם". אבל מתי חו"ל, אע"ג שמצד זה הם חיים, כי זוהמת הנחש סרה מהם, אבל יש טומאה אחרת ששורה עליהם, והוא טומאת ארץ הטמאה. ועל כן צריך להם צער גלגול מחילות (כתובות קיא.), שעל ידי זה מסתלק מהם גם בחי' הטומאה הזאת, והם נטהרים לגמרי. והנה משה הוצרך להקבר חו"ל, להיות בתוך הקליפות עם ישראל, ואז ניטל ממנו בחי' השלום, שנא׳ בו (ישעיהו נז, ב): "יבא שלום ינוחו על משכבותם", וסודו חזרת הנשמה אל השרש. והנה אם משה היה הולך לנוח אל שרשו מיד, הנה כמו שתיקן הוא תיקון גדול בחייו, כן במעלה גדולה היה מסתלק אחרי מותו, כי תקן השכינה להיות בסוד כלה שלו, ובסוד זה היה עומד גם כן אחר מותו. אבל כיון שהוצרך להקבר בחו"ל לתיקון ישראל, הנה הוצרך להתהלך בדרך אחרת, ולסבול כמה יסורין, והוא סוד (יהושע א, ב): "משה עבדי מת, ועתה קום עבור", כי כל המקרים שעברו על ישראל מהכנסם לארץ והלאה, הכל היה נמשך אחר בחינה זו שמשה נשאר חו"ל. ועל כן בבא אליהו, שהוא פנחס, שניתן לו סוד השלום, לעשות שלום בעולם, הנה ראשית הכל יהיה שלוחו של משה, שאז נאמר בו "יבוא שלום", ויזכה למנוחה גמורה.
והנה עתה הוא חסר מאור התורה חסרון גדול מפני היותו בקליפות, וסוד הענין, כי כל עונג הנשמות אינו אלא השגת התורה, וזה מה שניתן למשה ולסובלי החלאים בצמצום גדול. והנה מפני טומאת ארץ העמים הוא נראה במראה אחר שאינו מראה הודו, והוא סוד (ישעיה נג, ב) "ונראהו ולא מראה ונחמדהו", וזה נקרא (זהר תצא ר"פ.) "צולמא דלאו הגונה ליה". ובאמת שעיקר גוף האדם הוא העצמות, כי שם הבנין שלם, והבשר והעור אינם אלא תיקוני האברים, ובהיותו נשאר בסוד הארה מצומצמת, הנה באמת העור והבשר כלים ממנו, ואף על פי שבמותו נאמר (דברים לד, ז): "לא כהתה עינו ולא נס ליחה", זהו בבחינת הפטרו מן העולם. אבל בסוד התלבשו בקליפות נשאר רזה, בסוד עצמות לבד בלא עור ובשר, וכל זה הוא סוד "ונראהו ולא מראה ונחמדהו". ועל ידי אליהו יחזרו לו כל האורות והתיקונים, והוא יהיה נתקן בשרשו בסוד מה שתיקן בחייו, בסוד כלת משה כנ"ל. וזה יהיה לו מעלה גדולה לאין חקר, ויהיו ישראל ג"כ נתקנים עמו בתיקון רב מאד. זאת כונת רשב"י ע"ה בדבריו הקדושים. וכל פנים אשר לא כן, יהיו כמוץ לפני רוח, לפני הטות לבב בני ישראל לזנות מאחרי ה׳, כי אלקים קדושים הוא, וכל דרכיו בקדושה מעולם ועד עולם, אין עוד.
וגם את זאת אודיעך, למען תדע כי שומר ישראל ה׳, וכי לקח טוב נתן לנו לדעת אורח חיים, ולא נסור לכל פיתויי היצר הרע מנעוריו, כי לכל מכה הקדים רפואה, ונגד כל חץ או חנית היצר הזה הכין מגן וצנה וסוחרה אמתו. כי גם מאז צפוי לפניו אשר יבא השטן להדיח לב הפתאים בדבר הרע הזה, והוא על כן במצותו הקדימנו (דברים יב, ל) "ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגויים האלה ואעשה כן גם אני", כי לא על העובד עבודה זרה לסור מאחרי ה׳ דיבר הכתוב, כי אם לאשר יעבור עליו רוח תועים לחשוב כפתאים החטאים האלה שיוכלו לתקן תיקונים גדולים ולעבוד את ה', ללכת אחרי אלהים אחרים בכונות משונות ודעות זרות, להכניעם או לברר מתוכם, כי לא יהיו הדרכים האלה לעד לעולם אלא דרכי שאול ואבדון, כי על כן העיד עליהם (שם, שם, לא) "לא תעשה כן לה׳ אלקיך" - בשום פנים אי אפשר לדרכים האלה להיות טובים ונכוחים לפני ה׳. וכדי שלא תטעה לומר: הנה לעשות המעשים האלה לפני ה׳ לא יתכן, אך לעשותם לפני האלילים לשם ה׳ יהיה העבירה לשמה אשר שבחוה רבותינו (עי׳ נזיר כג:), חזר והזהיר בפה מלא (דברים יג, א) "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם וכו' לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו", כי לא ימצא עוד שינוי בתורה תוספת או גרעון, אפילו אות אחת.
עוד מעט אחת היא נשארה לי לברר לך להצילך מדרך רע, הוא ענין חידוש התורה המוזכר בדברי רז"ל על פסוק (ישעיהו נא, ד) "כי תורה מאתי תצא", אשר נתפתלו בו עקשי הלב הרבה מאד. וכבר יעדתי לך בירור זה הענין גם בחלק הראשון ממאמרי זה. אמנם למען הודיעך אמרים אמת, ולמען תראה נפלאות אלקינו אלקים חיים ומלך עולם, אשר נפלאותיו ומחשבותיו אלינו, אואיל באר את הענין הגלויות והגאולה, הכל בסדר נכון, ואז תדע תיקון העולם מה יהיה באמת על ידי מלך המשיח, וכל המקרים אשר חלפו עדן מה טיבם, והבן מאד.