תוכן

זהר כי תצא, דף יט, אות נ"ב וז"ל, כשמקדים תורה למצוה, או חכמה ליראה, וכו', וכעין זה תהיה הגאולה, אם זכו יצאו ברחמים וכו', ואם לא מקדים רחמים יצאו בצער, וטוב שיקדים צער ודין להמשיך רחמים וכו' לפום צערא אגרא.
ויש להבין:
א) מדוע בכדי להמשיך רחמים מוכרח להיות מקודם צער ודין.
ב) מהו הפירוש לפום צערא אגרא, הלא צריכים לעבוד בלי שכר.
ולהבין הנ"ל צריכים לדעת מהו צער ויגיעה ודין. ומהו השכר שהבטיחו, לפום צערא אגרא.
הנה ידוע שאין אור בלי כלי, כלומר שלא יכול להיות מילוי אם אין שם מקום חסרון.
והיות שכדי שהנבראים יוכלו לקבל את הטוב ועונג בלי בושה, נעשה תיקון הנקרא צמצום והסתר, שלא מרגישים את הבורא. וכדי שתהיה היכולת להכיר את הבורא מוכרחים להשיג את כלי ההשפעה. וזוהי עבודה גדולה וצער ויגיעה, היות שמצד הטבע נולדנו בכלים דקבלה. וכלים, היינו החסרונות, שיהיו רק להשפיע ולא לתועלת עצמית, אין אנו מבינים בשכל החיצון שלנו.
ומשום זה כשאנו רוצים ללכת ע"ד השפעה, זה הנקרא למעלה מהדעת, מפני שאין הדעת יכולה להבין דבר זה. וזה שאדם רוצה לטהר עצמו מכלים דקבלה נקרא טהרה.
נשאלת השאלה, מי הוא הנותן מחשבה ורצון להאדם שירצה לטהר עצמו מכלים דקבלה. וזה בא לו ע"י ספרים וסופרים, שהוא שומע ורואה, מה שהם אומרים לו. שהחיים שהוא משתוקק לפי רצון גופו נקראים מיתה ולא חיים.