צער ורחמנות: אם רואים אדם סומא שעולם ובריותיו חשך
בעדו, הוא מרשים בנו צער גדול ורחמנות עליו על המניעה ממנו הכרת הבריות וזיו
העולם.
ואין צריך לומר אם בני אדם ראויים
להכרת השי"ת, והעולם חשך בעדם, ועל אחת כמה וכמה שהרחמנות גדלה עליהם מאד.
גם אין לך אדם בריא שלא יצטער מזה, כי
איך אפשר לבירה בלא מנהיג והבירה דולקת[1] –
וחוץ מזה בעל הבירה עצמו נמנע מהשגה לא בזמן ולא במקום – ועל זה הכאב גדול עד
מאוד.
וכיון שהאדם מצטער מזה, ברור הוא שראוי מתכונתו להשיג את הכרתו ית',
כי אין אדם דואג על חוש חמישי, ואינו חושק בבת מלך, והבן זה מאד.
[1] ע"פ מדרש רבה (לט, א):
"אמר ר' יצחק, משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר,
תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג. הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו, אני הוא בעל הבירה. כך
לפי שהיה אבינו אברהם אומר, תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר
לו, אני הוא בעל העולם".