צלע - ויבן ה׳ אלקים את הצלע
ואח״כ עלו ז״א ונוקבא לאו״א, שז״ס ויבן ה׳ אלקים, שהם או״א, את הצלע, דהיינו הנוקבא, שהם המשיכו מוחין חדשים לזי׳א ונה״י חדשים שמהם מוחין דנוקבא חדשים. וז״ש, ואתקין לה כל תקונהא, דהיינו כל המוחין. ואצנעא ליומא דיליה, דהיינו שהכין אותה לזווג ביום השבת שאז יש לזו״ן מוחין דחיה, הראוים להולדה.