ועתה אפרש לך בזה סוד גדול מאד, ותבין ענין צירופי האותיות לעשות השמות. כבר ידעת שאין שמות לשון הקודש במקרה על צד ההסכמה, אלא הם מורים עצמות הדבר לפי בחינת מציאותו מן המאורות. והנה כבר ידעת, כי הרבה מאורות מתקבצים ומתרכבים בקיבוץ והרכבה פרטית לעשות כל דבר בפני עצמו. ומקור ההרכבה הוא המתגלה בשם. דרך משל: לחם - התקשרות שלושת מאורות אותיות אלה בצירוף זה - גורם הרכבה כך של מאורות שתוציא בחינת הלחם בכל פרטיו. והנה כ"ב אותיות הם המקורות לכל המציאות, וראשית התחלקם הוא לחמשה מוצאות. וסוד הענין, כי יסוד אימא הוא הפה המוציאם, ומודדת מידתם בסוד ה׳ (ישעיהו מ, יב) "מי מדד בשעלו מים", ועל כן הם ה׳ מוצאות, והם ה׳ מיני מציאות, בסוד ה׳ הספירות שהם עיקר הפרצוף, כמו שנתבאר במקום אחר. אחר כך בא ענין האלפא ביתות בבחינת הצירופים, שהוא הרכבתם לכמה צדדים, לעשות כל מיני הבריאות, ונמשכים פעולות מפעולות בדרכים מיוחדים הידועים למאציל, שכך ראוי להמצא העולם על מכונו.
ועתה אודיעך ענין החילופים אשר לאותיות, כי אותיות המוצאות הם מתחלפות, וגם באלפא ביתות. וסוד הענין, כי האותיות אשר במוצא אחד, הנה הם אישי מין אחד, ועל כן פעולה אחת תוכל להתחלף מאות לאות במין ההוא עצמו, כי באמת האותיות עומדות מסודרות בסידור הראוי במוצא עצמו, והראשונה - ראשונה במעלתה, והשניה - שניה לה. אך בהתחלף הדברים ממין זה למין זה, לא יעשה אלא בהרכבת האלפא ביתות, ולכן יהיה החילוף על ידיהם. ותדע עוד, שראשי התיבות הנה הם המאורות הראשונים במקור ההרכבה, השניים - שניים, וכן עד סופם. ולכל טעם בהרכבה לפי ההנהגה, להעמיד כל דבר על בוריו כראוי. ובהיות שתי מלות שוות, וחילוף בהם באות אחד לבד, הנה נדע ששתיהם ממקור אחד יוצאים, בחילוף אחד המאורות לבד. ויש שישתנו הרבה, ויש שישאר דמיון בחלק אחד לבד. ואפשר להיות אותיות דומות, אבל לפי חילופים וצירופי אותיות פרטים, וכבר אמרתי - לכל טעם פרטי, שצריך שיהיה דוקא כך לצורך המציאות ההוא.
ואשוב אל עניני, כי מקור הרכבת המאורות לענין התגלות השגת התורה נקרא שכל, וסוד הענין (תהלים קיא, י): "שכל טוב לכל עושיהם". כי בהיות בני האדם מתקנים בתורה על ידי העסק בה לפי צירוף עבודתם, הנה עוד יגרמו להתפשט אליהם התורה בבחינת ההשפעה וההשגה. ותדע שכל שאר השמות, כגון חכמה, תבונה, מדע, וכל האחרים, כלם מן הבחינה הזאת של שכל הם יוצאים, כי הוא העיקר במציאות זה. ולמען ברר לפניך הסוד הזה, אצא מעט מעיניני, להודיעך אמת על מכונו. ואפרש לך ענין מציאות הלשון בסוד הדקדוק , ותראה נפלאות תמים דעים, כי הכל בחכמה עמוקה הכין עולמו.
הנה כבר שמעת איך התיבות הם מורות מקורות ההרכבות הפרטיות לצורך מציאות הנמצאים הנרמזים בהם. והנה לשני חלקים מתחלק ראשונה, פירוש - יותר עיקרים, והם: השם והפועל. כי השם יורה הנמצאים, והם הרכבת מאורות המתקבצים כך, ומוציאים הנמצא ההוא: והפועל - הרכבת מאורות מתקבצים להמציא הפעולה. וזה הכלל יהיה שמור בידיך תמיד; שאי אפשר להמצא שום פעולה וענין למטה אשר לא יולד מאיזה ענין פרטי אשר במאורות למעלה. ואם נמצא הפועל והנפעל למטה, הנה זה יצא מכח התחברות מאורות מתחלף אשר למעלה. וע"כ נמצאים כל הבנינים אשר בלשון, כי הם כולם מיני הרכבות שונות להגיע מין הפעולה ההיא למעשה.
אך הזמנים גם הם מתחלפים לפי מהותם, כי יש הרכבה פרטית העומדת לרשום פעולה אשר נהיתה, וכן תעמוד במקומה למעלה, והוא העבר: ויש הרכבה אחרת העומדת להוציא דבר בזמנו, והוא העתיד: ויש הרכבה המקיימת דבר בהמצאו, והוא ההווה. והאותיות אשר הן סימני הזמנים, הם המאורות אשר נפקדו על הענין הזה. אך המלה היא חלק שלישי מן הלשון, העומדת לחיבור הדברים הצריכים להמשך זה עם זה, והם מיני חיבורים שונים גם כן לפי פרטות החיבורים לפי הפעולה. ותדע עוד שיש לכל שם או פועל השרש, והוא שרש ומקור ההרכבה, אשר לשלמותה צריך שיתחברו אליה שאר המאורות העומדים לזמנים בפעולות, או להשלים השמות שהן אותיות הנוספות בהן, שהם מאורות עומדים לפעולה זאת, להשלים הרכבת הוצאת הנמצאים בהתחברם אל מקור הרכבתם. וכן יש אותיות השימוש לפי ענין השימוש, ויש חסרון נוח וכפל, והם מיני הארות שונות או נסתרות לגמרי, דהיינו חסרון, או נעלמות והוא נוח, או נכפלות. ויש ענין הדגש והרפה, והם פעולות נמשכות בחוזק או במנוחה. כי הרפה הוא מצד החסד, והוא בהשקט, והדגש מצד הגבורה, והוא בחוזק: ולכן נבדל בנין הקל מבנין הכבד. ויש דגש להשלים חסרון, כי לכן יצטרך חיזוק בעבור ההסתר.