תוכן

אין להאור המלובש בהנשמה אותה צורה שיש להאור מטרם שמלובש בהנשמה. הגם שא"א שנק' יש מיש. מטעם שהאור נק' פשוט, היינו בחינה אחת, משא"כ כשהאור מלובש בהרל"ק, הנק' נשמה, כבר האור מורכב, היינו משתי בחי', מבחי' משפיע ומבחי' מקבל כאחת. והגם שבאור אין השתנות, מ"מ כלפי המקבל נק' צורה אחרת, משום שכבר כלול שם ב' בחינות כנ"ל.
למשל כשהאדם אוכל בשר, וטועם טעם בשר בזמן שהבשר נוגע בהחיך. והגם שהטעם שהוא מרגיש בהבשר יש לו צורה מוחשית, שהוא מקבל את הטעם הזה בהבשר, מ"מ אין זה מחייב שגם בהבשר כלפי עצמו יהי' נמצא בו אותו הטעם. אלא ע"י ההרכבה הזו, שהחיך נוגע בהבשר, יש תולדה כזאת הנולדת מהאור, היינו הבשר, ומהכלי, היינו הרצון שהוא רוצה להנות מהבשר.
ולפי"ז יכולים להבין שאין כל קשר בין האור כלפי עצמו לבין האור המתלבש בהכלי. ועל האור נאמר לית מחשבה תפיסה בי'. ומ"מ אותו האור מתלבש בהכלי. כנ"ל בהמשל של האוירון בכב"ה פרשה ד', סומא אחד שאל את ר' מאיר א"ל אפשר שכ' בו, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, הי' מדבר עם משה מבין שני בדי הארון?, א"ל הבא לי מראות גדולות. א"ל ראה בבואה שלך בהן. ראה אותה גדולה. הבא לי מראות קטנות. א"ל ראה בבואה שלך בהן. ראה אותה קטנה. א"ל מה אם אתה, שאתה בו"ד, אתה משנה א"ע בכל מה שתרצה, מי שאמר והי' העולם ברוך הוא עאכ"ו. הוי כשהוא רוצה הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכשהוא רוצה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון. מכל הנ"ל משמע, שכל ההשתנות היא לפי הכלים, ממשל האדם בעצמו שמקבל צורה אחרת בהכלים, היינו בהמראות, אבל באדם (הוא) עצמו.