תוכן

זהר, בהר ג', בהסולם [אות ט']: מאי עול מלכות שמים, אלא כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא, בגין לאפקא מניה טב לעלמא וכו', ואי לא קביל עליה האי בקדמיתא לא ייכול למפלח. עד כאן לשונו.
ויש לומר דמטרם שמקבל על עצמו את העול, הנקרא למעלה מהדעת, שזהו כל היסוד, אי אפשר לאפקא מניה טב, היינו שאי אפשר לזכות לטעמי תורה ולטעמי מצות, כי אחרת הכל הולך ע"ח קבלה לעצמו. לכן יכול לבוא לידי פירוד.
מה שאין כן כשכל היסוד הוא רק בבחינת עול לבד, אז הוא זקוק לטעמי תורה ומצות, רק מטעם "מאן דלא ידע צוויה דמארא, איך יעביד ליה". נמצא שאינו צריך סמיכה לעבודה שלו, כי כל עבודתו בנויה רק על בחינת עול לבד. לכן רק אז יכול למפיק טב לעלמא, היינו לזכות לכל הטוב הגנוז.