תוכן

מוצש"ק לך לך תשל"ו

א) אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, תהיה בעיניך כרשע.
הנה יש שני בחינת בעובדי ה': א) שהוא בבחינת צדיק, דהיינו למשל למי שיש לו זמן קבוע לקום לפנות בוקר, וכשנתעורר משנתו, תיכף קם לעבודה, שגם הגוף מבין, שהאדם צריך לעסוק בתורה ומצוות, ואי אפשר להיות אחרת, כי הוא מבין, כי מי שנולד בסביבה טובה, נמשך אחר הסביבה, ואין לו ח"ו שום מחשבות זרות. כי איך אפשר אחרת. האדם הזה נקרא בחינת צדיק, היות שהמעשים שלו, מה שהוא עושה, היא בכדי לקיים מצות ה' להשפיע נ"ר להקב"ה, ובעצמו לא מרגיש שום חסרון, אלא תמיד הוא מוסיף והולך.
ויש אנשים, בזמן שהוא צריך לקום לפנות בוקר בזמן הקבוע, הגוף לא מסכים עמו ומביא לו מחשבות זרות, והוא שואל, לשם מה עבודה הזאת, ומה הרוחת אתמול בזה שקמת לפנות בוקר, הגם שלמדת והתפללת, אבל מי הרויח מזה? ומה יוסיף לך זה, שקבלת עוד ידיעות בתורה או שהתפללת? הלא אתה יכול להיות איש בין אנשים, כמו שרוב אנשים מתנהגים, שקמים בזמן, ולומדים בזמן, ומתפללים בזמן, ומה עליך להקדים ולהתיגע יותר מרוב בני אדם?
ונמצא שהוא אז בבחינת רשע, מטעם כי בזמן שנתעורר בחינת הכוונה לשם מה העבודה הזאת, אז אינו מועיל שום תירוץ, אלא רק באם הוא יכול להתגבר עם בחינת למעלה מהדעת, היינו שיאמר לגוף, שהצדק אתך, היינו שכל הטענות, מה שיש לך, הן אמת ואין אני יכול לתרצם, ואני רוצה עכשיו לקיים את התורה ומצוות למעלה מהדעת, בבחינת עשיה קודמה לשמיעה, כי רק מצד המעשה הוא יכול לעשות ולא מצד הכוונה, כי מבחינת הכוונה, היינו מהו המטרה הגוף לא יכול להבין.
נמצא, שהוא אז בבחינת היה בעיניך כרשע. כי עיניים הוא סוד חכמה, היינו שהמחשבה והשכל, שזה נקרא מטרה, שהמעשה שעושה הוא יודע לשם מה, לכן כשלא יודע, היינו מצד הדעת הוא רשע, אלא הוא יכול לעשות רק למעלה מהדעת, הנקרא עשייה לבד. והוא אומר להגוף שלו, לעולם תעשה, ואחר כך תזכה לשמיעה, כי כל זמן שלא קבל על עצמו לעסוק בלמעלה מהדעת, אין הוא מסוגל להבין דעת התורה, לכן כאן עיקר עבודת האדם, היינו בלמעלה מהדעת.