תוכן

התבטלות לצדיק

עם אוֹיסְגִיאַרְבֵּייטֶען יוּד[1] אי אפשר להתאחד זולת להתבטל. והטעם, כי אי אפשר להתאחד זולת עם בעל השתוות, שזה יתכן עם אדם שכמותו, שאוהב מה שחבירו אוהב ושונא וכו', משא"כ עם עובד ה', הגם שמשתוה עמו בג' כמלאכי השרת, דעת דיבור עמידה, אמנם אינו שוה בג' כבני אדם, כי בהכרח אוהב מה שעבד ה' שונא, ועל כן אין לו תקנה אלא ביטול והכנעה אליו עד שישבר לבו הכולל כל אהבת הנמוכות.

וזה סוד הכתוב 'כל דבר שיבא באש תעבירו באש וכל דבר' וגו', פירוש, כי אותו הנכשל באש של כפירה ומינות, אין לו עצה רק להטות אזנו כאפרכסת לדיבורי צדיקים, שכל דבריהם כגחלי אש (אבות ב, י). 'וכל דבר שיבא כמים' [אולי צ"ל 'במים'], דהיינו תאות שפלות כמים שיורדין ממקום גבוה למקום נמוך כן רוח הבהמה יורדת לארץ, העצה לו שיעבור במים להשפיל את עצמו ולהכניע אצל הצדיקים.

וכלי חרס, כלומר כלי עפר, ששורש העפר כבר נראה בו מפני היבישות מלחלוחית תורה, אין לו תקנה אלא שבירות הלב, שכל כך יתבטל ויכנע לפני עובד ה' עד שישבר לבבו בקרבו, אשר לבו כולל כל אהבות ויראות הנמוכות, ואז 'וטהר'.