תוכן

צבעון איה וענה הם הנם השלוש קליפות הנמשכות זו אחר זו. כי קודם הוא צבוע, ואח"כ שואל איה, ואח"כ הנה הוא עוד נעשה עד – אפילו שעדיין לא נקלטה אצלו האמונה השלימה בו ית"ש.
והוא ענה אשר מצא את הימים במדבר לצבעון אביו. כי הוא הענה חשב אשר היֵמים הם היָמים, והוא במדבר בארץ לא זרועה והנהו צבוע. כי האמונה צריכה להיות חדורה ברוח האדם ממש כמו שאיתא בשולחן ערוך - שאינו דומה (יושב בביתו) ליושב לפני המלך. האדם צריך להרגיש בכל המובנים שאיפה שהוא עומד, שהוא הולך, שהוא פונה - כאילו הוא אצל הקב"ה אשר לית אתר פנוי מיניה. וזהו בפשיטות נמרצה, אין בזה שום התרגשות והתפעלות, כי אם ממש כמו בעבודה גופנית, ככה צריכה להיות מאירה אליו האמונה. וכל זמן שאין האמונה מספיקה לו אל הכל, הרי הוא מבחוץ. וצריך הוא להצטער בצער רב ועמוק מאד על התרחקותו מה', והיסורים הללו יביאו לו פרי להושע.
כי ענין הקדושה כל הנצרך לזה, היינו היסורים צריך הוא לעבוד עליהם, אלא שישנם דרכים אשר יכול לקמץ ביסורים, ולכן את אלו היסורים צריך הוא לעבור בשני היחודים של ליבא ומוחא.
ובראות האדם שעדיין הוא מבחוץ צריך הוא לקלוט בתוכו את אור הבטחון, והבטחון צריך להיות פשוט מאוד בלי כל אותיות של רחמנות, אלא שאני בטוח בה' - שאף כי אינני ראוי לכך, יעזרני ה'. למה ועל למה - זה איני יודע, וזהו למעלה מדעתי, אלא שכך יהיה הסדר מבלי שום ספק בכלל. והבטחון הוא הפנים של האמונה.
וצריך גם להתפלל תפילה לפני ה' ששומע תפילות ולעורר את רחמיו וחסדיו עליו. וכן בראותו את שפלות האנשים צריך לעורר רחמים עליהם, ואף שאין מי שיקבלם, אבל סוכ"ס יקבלו את מדת הרחמים.