תוכן

יא) עוד נוכל לומר, כי בפת"ח עינים עולה ת"ץ, מלכות עולה תצ"ו, וד' אותיות בפתח, והמלה, עולה ג"כ תצ"ו כמנין מלכות. והכונה. שהיא פתח עינים, ועלתה למעלה במלכות של חכמה. כי כן רמז הפסוק, שאמר שבי אלמנה בית אביך. אח"כ ישבה בפתח עינים אשר על דרך תמנתה, ר"ל עליו ממש, לקחת גם היא מוחין, וזהו על דרך תמנתה. ויחשבה לזונה כי כסתה פניה, תרגם כנפקת ברא, כי לפעמים שם אדנ"י שבבריאה עולה למעלה לזווג, וחשב יהודה, שהיתה מעולם הבריאה ויצירה בגדי אלמנות שלה, ולא ידע כי כלתו היא: כל"ת ו' ממש. ויאמר הבה נא אבוא אליך ויט אליה אל הדרך, כדי שתבא לפניו פב"פ. לפי שהיתה בסוד נקודה, ועתה הטה לה הדרך שתבא לפניו. ויאמר הבה, לשון הזמנה, ר"ל תזמיני עצמך להיות בסוד פרצוף ולא בסוד נקודה, ועתה תהיה בסוד הוי"ה של ב"ן. וזה נ'א א'בא א'ליך, ר"ת בגימטריא ב"ן. ותאמר מה תתן לי, ר"ל שם מ"ה. אני מבקש ממך למתק ה' גבורות שלי, שהם רמוזים בר"ת ת'תן ל'י ת"ל, שהם ה' אלהים, וזהו מ"ה ת'תן ל'י. ועוד אמרה לו ברמז, אני יש לי שם אדנ"י, מ"ה תתן לי, במ"ה ואדנ"י עולים להתנוסס ולצאת מהגלות המר הזה, שנקרא תמ"ר. והוא השיב לה ואמר אנכי אשל"ח, ר"ל אגרש סמא"ל ורה"ב מן העולם, ואז תצאי מהגלות.