תוכן

ט) ובזה רמוז ג"כ ענין הג' מצות, הנרמזות נגד אלו הג' אותיות יה"ו. וה' אחרונה נגד אפיקומן. שהוא עד ים סוף, כי נאכל על השובע, וכן קריעת ים סוף וכו'. ורמזם בפסוק הקורא למי הים וישפכם וכו', ר"ל, כי כשברא הקב"ה העולם עשה ים אוקיינוס וחרבה בתוכו, ולא היה רחב הרבה כמו עתה, כי בעון דור אנוש העלה גליו, וכסה מקום הרחבה ונעשה ים. והשם הקדוש הנרמז בחול. כדי לתת להם גבול וחוק שלא יעברו, בעון החטא נתרומם משם והלך לו, ויכוסו ההרים הרמים, ומה שלא כסה אותם נעשו איים תוך הים, וזה נעשה ג"כ בעון דור המבול ודור הפלגה, וים סוף הוא זנב הים הבא לתוכו, זנבא בפומיה וכו', כמו התנין וכו', ולזה נקרא ים סוף, הים שהוא הזנב של התנין הרומז לפרעה, ולכן נטבע בתוכו וכו'. ורמז בענין הד' רוחות המנשבות, שכל א' משמש ו' שעות: מערבי מהבקר עד חצי היום, דרומי עד הלילה, מזרחי עד חצות לילה, צפוני מחצות עד הבוקר, והוא המנגן בכנור של דוד רוח צפונית, דכתיב (תהלים קי"ט ס"ב) חצות לילה אקום וגו', וכל אחד מנשב בכח ג' צרופים מי"ב דהוי"ה, והבן.