תוכן

ז) ורמז ג"כ ענין הנחש שמקודם היה זנב, והאדם ראש, ונתהפך ונעשה הנחש ראש והאדם זנב. וז"ס (בראשית ג' ט"ו) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. ולכן הנחש עושה עיקר הזנב שנושאו על הראש, ומלחכת העפר. ופרעה היה דמות הנחש, שהוא התנין הגדול, ולכן חרה אף ה' בפרעה. וכנגד בחינת שמו דהוי"ה שכפר בה, באותיותיו ממש נפרע ממנו, שהוא היאור, והפכו לדם. מצד היו"ד, הכהו עשר מכות, והתחיל במה שנעשה ראש שהוא היאור והפכו דם. וכנגד ה' עילאה, אמר (שמות ט' ג') הנה יד ה', שהיא ה' אצבעות, וביד אמר כמה לקו באצבע, כי האצבע עושה י' אחת, שהם עשר מכות, ועל הים לקו חמשים מכות נגד ה' עילאה. וכנגד הו', נרמז המטה האלהים. ו' תחת ה', ונחלקת ראש תוך סוף ג' ווין, ועשה רמז לג' ווין, ויסע ויבא ויט, שבהם ע"ב שמות, ובקע בהם הים שהוא ים סוף ה' תתאה. ובהיות שו' מוציאה ו' אחרת, כזה: ו"ו, וזהו י"ב בקיעות שבקע בזה הים.