תוכן

טז) נמצא, כי בימי החול יורדים למטה כדי לברר, וביום השבת אנו מעלין אותם למקומם, כדי להוציא נשמות חדשות. וזהו טעם איסור כל המלאכות ביום השבת, ואפילו אוכל נפש גם הם אסורות, כי אין שום בירור בשבת, והכל הוא חדש. וז"ס שיר חדש ביום השבת, כמ"ש (תהלים צ"ו) שירו לה' שיר חדש וכו', שאנו אומרים בשבת, וזה מובן. ואפילו ענין הבירור נאסר בשבת. וז"ס הטעם שאין בוררין אוכל מתוך פסולת ביום השבת, כי אין ביום שבת בירור מתוך פסולת, שהוא הז' מלכים, כי הכל הוא אוכל גמור, נשמות חדשות בלתי פסולת. וכאשר האדם עושה מלאכה בשבת, או בורר, גורם להוריד כחות עליונים למטה כמו בחול, ואז יש יכולת לחיצונים להדבק בהם, ונקראים החיצונים עלמא דמותא. ולכן נאמר מחלליה מות יומת, וזה תבין ממה שביארנו בסוד תחום שבת, כי בחול הקדושה סמוכה לחיצונים, ובשבת יש אלפים אמה תחום שבת ביניהם, ואינם נדבקים החיצונים בקדושה, וא"כ העושה מלאכה בשבת, גורם ירידת הקדושה אל החיצונים, ולכן חייב מיתה.