"ואתה תצוה" (שמות כז, כ). בפרשה זו לא נזכר שמו של
משה רבינו ע"ה אלא רק 'ואתה', כמו "ואתה תצוה" (שמות כז, כ), "ואתה הקרב" (שמות כח, א) וכדומה. כי התורה מדברת לכל ישראל, לכל אחד ואחד,
ואומרת לו ואתה תצוה, כי במעשיך אתה יכול להיות הגורם לדבקות של בני ישראל עם
הקב"ה, כי תצוה הוא מלשון 'צו לצו קו לקו' (ישעיה כח, י). שהיא דבקות. וכל אחד ואחד צריך להשתדל להיות בבחינת
משה, כמו שכתוב (רמב"ם הלכות תשובה פ"ה ה"ב) יכול כל אדם להיות כמשה. ואף אם לא בקביעות, אבל
השתדלות צריכה להיות, ותשועת ה' היא כהרף עין, שמחליפים את העין הרע ועושים ממנה
א' וממשיכים הדבקות עם אלופו של עולם, והאדם העושה מעשה טוב ומחליף עין לאין,
בבחינת "ונחנו מה" (שמות טז, ז), אז זוכים לראות שהתפשטותו של משה היא בכל דרא ודרא (תקוני זוהר תקון סט דף
קיב, א).