תוכן

"ויקח קרח" (במדבר טז, א). פירש רש"י: 'לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה'. יש להבין המלים לקח עצמו לצד אחד, היה צריך לומר לקח עצמו להיות נחלק, מהו צד אחד, וכי כמה צדדים יש?

ונבין את זה על פי מה שנסביר את שתי השאלות ששאל קרח את משה, כמו שכתוב (עי' ברש"י) 'מה עשה. עמד וכנס ר"נ ראשי סנהדראות, רובן משבט ראובן שכניו וכו', והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה, אמרו לו, טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה, אמר להם חייבת, התחיל לשחק עליו וכו''. ובמדרש תנחומא (ב, ובמדרש רבה יח, ג) כתוב ששאלו את משה 'בית שמלא ספרים חייב במזוזה או לא, אמר להם חייב, אמרו כל התורה כולה רע"ח פרשיות אין פוטרות את הבית, מזוזה שיש בה שתי פרשיות פוטרת את הבית'. ויש להבין מה רמוז וגנוז באלו שתי השאלות, ולמה לא שאלו עוד שאלות אם ידעו לשאול.

אלא הענין הוא, כי כל עבודת ה' וכל יסוד התורה כלול בשתי שאלות אלו. כי יש בתורתנו הקדושה שני צדדים הסותרים זה את זה, מפני שהם הפכיים זה לזה כמו אש ומים, והתורה שהיא תורת משה עמודא דאמצעיתא, כוללת שניהם ומאחדת שניהם לאחד.

צד אחד הוא אמונה, לקבל עליו עול מלכות שמים באמונה פשוטה בלי לדעת ולראות ולהשיג, אלא כמו שאמרו חז"ל (חולין ה, ב) על הכתוב (תהלים לו, ז) "אדם ובהמה תושיע ה'" - אלו בני אדם שהם ערומים בדעת כבני אדם ומשימים עצמם כבהמה, כשור לעול וכחמור למשא. צד זה נקרא טלית שכולה תכלת, כי תכלת הוא מלשון הכתוב (תהלים קיט, צו) "לכל תכלה ראיתי קץ". שפירושו שמכלה כל מיני ההשגות וגילויים, שלא צריכים שכל וידיעה רק אמונה.

וציצית פירושו הסתכלות (רש"י במדבר טו, לח), כמו שכתוב (שיר השירים ב, ט) "מציץ מן החרכים" בסוד הכתוב "והי' עיניך רואות את מורך" (ישעיה ל, ז), וכן אמרו בני ישראל "רצוננו לראות את מלכנו" (שיר השירים רבה א, יד), וכן כתוב (תענית לא, א) שלעתיד יעשה הקב"ה מחול לצדיקים, וכל אחד יראה באצבע הנה אלקינו זה.

וזה ששאל קרח את משה: אתה שנקרא רעיא מהימנא הרועה הנאמן, שאתה רוצה להחדיר את אמונת ה' בישראל, האם טלית שכולה תכלת, דהיינו מי שיש לו אמונה שלימה וקיבל על עצמו לעבוד את ה' כשור לעול וכחמור למשא בלי לדעת ולראות ולהשיג כלל, האם עוד חייב בציצית, היינו להשאיר מקום בנפשו להשגה ולדעת את ה'.

ומשה ענה לו: כן, טלית שכולה תכלת חייבת בציצית, כי אמת שאנו מקבלים עלינו לעבוד את ה' באמונה למעלה מן הדעת כבהמה, אבל זהו מצידנו, אנו מוכנים גם לזה. אבל בעת שרצון השי"ת יהיה דוקא להראות לנו נסים גלויים או השגות גדולות וכדומה כמו שכתוב (מכילתא בשלח פ"ג) "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא", לא נאמר שאנו לא רוצים, אדרבא, אם יש נחת רוח להקב"ה שנעבוד אותו כבני אדם ולא כבהמה למה לא נסכים, ולכן אמר לקרח טלית שכולה תכלת גם כן חייבת בציצית.

וכן הלך קרח לצד שני ושאל את משה רבינו ע"ה: בית שמלא ספרים, היינו מי שזכה לכל מיני השגות וגילויים ורזי תורה ונעשה לבחינת בית מלא ספרים, האם הוא מחויב במזוזה הרומזת לאמונה, כי מי שזכה לאורות גלויים כל כך למה הוא צריך עוד אמונה.

ומשה ענה לו: אפילו מי שזכה להיות בית מלא ספרים ואצלו הכל גלוי ורואה ויודע, אינו יכול לוותר על המצוה של אמונה, ומחויב במזוזה. כי כל המצוות הן נצחיות ואי אפשר לומר אף על מצוה אחת שגמרה את תפקידה, והנה איש כזה אם יעזוב או יתרשל ממצות אמונה ואחר כך תבוא לו עת של הסתרה מה יעשה אז, ולכן אין לנו שום זמן לקצץ בנטיעות וצריכים תמיד לקיים את כל מצוות ה'. וזה פירוש לקח עצמו לצד אחד היינו או לאמונה או לידיעה.

אבל משה אמר לו, כי התורה היא כלי המחזיק ברכה לישראל שעליה אמרו חז"ל (עוקצין ג, יב) "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום", והתורה כל נתיבותיה שלום. וכמו שאנו רואים שאפילו בגשמיות מתאחדים אש ומים - שהם שני ההפכים שבעולם - על ידי הכלי, היינו מי שיש לו מים קרים ואי אפשר לו לשתות מהם מחמם המים בתוך הכלי ושותה מים חמים הכלולים מאש וממים ונהנה משניהם יחדיו. וזהו סוד שאמרו ז"ל (ברכות נו, ב) 'הרואה קדרה בחלום יצפה לשלום', כן הוא ברוחניות[1].

ושתי הדרכים הנ"ל שהם סותרים זה את זה, נמשלו לאש ומים, ונקראים שני צדדים ימין ושמאל שהם אמונה וידיעה, שידיעה סותרת אמונה וכן להיפך. וההולך בדרך התורה תורת משה רבינו, הוא נעשה ככלי הזה העושה שלום ומאחד את הקצוות והצדדים בסוד 'לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום', שהעושה שלום הוא הכלי, והאדם נעשה ככלי בידי הקב"ה שמתאחדים בו ב' הקצות והצדדים הנ"ל. והוא נעשה מרכבה לעמוד אמצעי שהוא סוד משה מדת התפארת, בסוד 'כליל תפארת נתת לו'[2]. ונהנה מב' הקצוות הן מאמונה והן מידיעה, ובא לידי הכרה כזו כמו שאינו מסופק על עצמו אם הוא נמצא או אם הוא חי הגם שאינו רואה את אור החיים שלו בעיניו הגשמיים, כך זוכה להכרה מלאה במציאותו ית' בסוד "דע את אלקי אביך ועבדהו" (דברי הימים א' כח, ט) בידיעה ברורה ומלאה.

מה שאין כן קרח לא רצה אלא צד אחד, או אמונה או ידיעה, ולכן נכשל ונענש, כי תורתינו מאחדת אמונה וידיעה לאחד ונהנים משניהם ביחד. ונמצא שיש ב' צדדים בתורתו של משה, וקרח לקח לו רק צד אחד לבד להיות נחלק מתוך עדת ה'.