תוכן

"פנחס בן אלעזר" וגו' (במדבר כה יא). כתוב במדרש (ילקוט שמעוני פנחס תשע"א) "אמר רבי שמעון בן לקיש, פנחס הוא אליהו". וזה תמוה, כי היה צריך לומר אליהו זה פנחס כי הלא פנחס היה הרבה זמן קודם אליהו, ותמיד מיחסים את המאוחר אל הקודם לו[1].

ומקודם יש לבאר היטב את זה שאליהו נקרא מלאך הברית, וכן בתפילת המוהל כתוב שהוא אומר "אליהו מלאך הברית, עמוד לימיני, הרי שלך לפניך". וקשה, הלא אנו מברכים בברית מילה "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", ואם כן, למה נקרא אליהו מלאך הברית. ומה פירוש המילים 'הרי שלך לפניך', למה שייך מצוה זו לאליהו, הלא עוד מימי אברהם אבינו קבלנו מצות המילה.

גם יש מאמרים בחז"ל שיש להסבירם: במקום אחד כתוב שצריכים להכין כסא מיוחד בשביל אליהו, וזה נקרא כסא של אליהו, וצריכים להזכיר ולומר "זה הכסא של אליהו זכור לטוב" ואם לאו, הוא לא בא, וכן נוהגים (עי' בהקדמת הזהר אות רכה). ובמקום אחר כתוב (זוהר לך אות שפח בהסולם) שמשום שאמר אליהו "קנא קנאתי לה' כי עזבו בריתך בני ישראל וגו'" (מלכים א' יט, יד), אמר לו, חייך, בכל אתר דהאי רשימא קדישא ירשמון ליה בני בבשריהון, אנת תזדמן תמן, ופומא דאסהיד דישראל עזבו, הוא יסהיד דישראל מקיימין האי קיימא. נמצא שאליהו נתחייב להיות על כל ברית מילה בבני ישראל מטעם עונש על שאמר דלטורא על ישראל כי עזבו בריתך, עיין שם בזהר[2]. ואיך זה מותאם עם זה שכתוב שצריכים להכין לו כסא מיוחד ולהזכיר בפה, ואם לא, הוא לא בא, הלא מוכרח הוא לבוא ולהעיד שבני ישראל מקיימים מצות מילה. ועוד קשה, למה צריכים עדות זו, הלא הכל גלוי וידוע לפני הקב"ה.

אלא הענין הוא זה, כי בני ישראל מעולם לא בטלו מצות מילה (עי' ילקוט שמעוני תהלים פי"ג תרס). אלא מה שאמר אליהו 'כי עזבו בריתך' הוא סוד עמוק, כי מצות מילה היא בבחינת קרבן, ובכל הקרבנות ידוע שהיו נותנים חלק אל הסטרא אחרא ונתהפך מקטיגור להיות סניגור[3], ובברית מילה הערלה ההיא שחותכים ומשליכים אותה לעפר, רואה אותה הסטרא אחרא שנותנים לה חלק מאותו הקרבן של ברית המילה. ומטבע הרוחניים שנכללים זה בזה, וכיון שהערלה היתה פעם דבוקה ביסוד, נמצא שבעת שחותכים אותה, שנוטלת עמה חלק מהקדושה וניצוץ של חיים מן גוף הילד שהיתה דבוקה בו, וכיון שאנו משליכים את הערלה אל החצונים, הרי הם יונקים על ידי זה איזו הארה מהמוחין המתגלים על ידי המילה והפריעה, ועל כן אינם רוצים לקטרג על ישראל להשבית את אלו המוחין כדי שלא יפסידו את חלקם.

ואליהו לא סובל תיקון זה, כי אף על פי שהם פוסקים מלקטרג על ישראל, אמנם הם לוקחים חלק מניצוץ החיים של הקדושה. לכן לקח על עצמו להיות בכל ברית להקדים את הסטרא אחרא ולקחת את הניצוץ של הקדושה שלא יבוא אל הסטרא אחרא, ולכן אומר המוהל 'הרי שלך לפניך' היינו הניצוץ הקדוש הדבוק בהערלה שאליהו יחזיק בו, וזהו תוספת על מצות המילה והפריעה שהיא בריתו של אברהם אבינו (עי' בהסולם פרשת וישב אות רס). וכן גם הכסא שאנו מכינים היא להביא השראתו של אליהו לתפוס את החלק הנ"ל.

וכן אצל פנחס כתוב "אשר קנא לאלקיו" ולא כתוב 'לה'' או 'לאלקים' אלא 'לאלהיו', אותיות לאליהו, כי גם הוא קנא על הטפה דקדושה שמסרוה אל הקליפה. ולכן כתוב פנחס זה אליהו רומזים על השם אלקיו שכתוב אצל פנחס. ומסיים "ויכפר על בני ישראל" שמכאן אסמכתא על מה שכתוב בספרים שכל אלה המשתתפים במצות ברית מילה זוכים לכפרת עוונות (עי' בספר בני יששכר מאמרי תשרי מאמר ד' אות ז').