"והיה עקב תשמעון" (דברים
ז, יב).
פירוש תיבת 'עקב' על פי הפסוק (משלי כב, ד) "עקב
ענוה יראת ה'", כי לעולם הי' צריך לכתוב 'והיה אם תשמעון', אלא מלת עקב רומזת
על מה שכתוב בספר זהר חדש שיר השירים וזה לשונו (בפירוש הסולם
אות תפד - תפח): "בוא וראה, כל מי שהולך לעולם ההוא בלא ידיעת סודות
התורה, אפילו יש בו הרבה מעשים טובים, מוציאים אותו מכל השערים של העולם ההוא. צא
וראה מה כתוב כאן, הגידה לי, הנשמה אומרת להקב"ה, אמור לי סודות החכמה
העליונה, איך אתה רועה ומנהיג בעולם ההוא העליון, למד אותי סודות התורה והחכמה שלא
למדתי ולא ידעתי עד הנה, כדי שלא אהיה בבושה בין אלו המדרגות העליונות שאני באה
ביניהן, כי עד כאן לא הסתכלתי בהן.
בוא וראה מה כתוב, "אם לא תדעי לך היפה בנשים" (שיר
השירים א, ח). הקב"ה משיב לנשמה, אם את באת ולא הסתכלת בחכמה מטרם
שבאת לכאן, ואינך יודעת את סודות העולם העליון, "צאי לך" - אין את ראויה
לכנוס לכאן בלי ידיעה. "צאי לך בעקבי הצאן", היינו שתתגלגלי פעם שניה
לעולם ותהי' יודעת בעקבי הצאן האלו שהם בני אדם שאנשים דשים אותם בעקב, דהיינו
שמחזיקים אותם לשפלים, והם יודעים הסודות העליונים של אדונם, ובהם תדעי להסתכל
ולדעת, כלומר שמהם תלמדי. עכ"ל[1].
וזה סוד הכתוב "והיה עקב" 'והיה' הוא לשון שמחה[2],
שתשמחו להיות עקב בסוד "עקב ענוה יראת ה'", אז תזכו ל'תשמעון', שתשמעו
ותבינו כל סודות התורה וכל רז לא אניס לך.
וכן בענין ענוה תירצתי שני מאמרי חז"ל משני מקומות
בש"ס שנראים כסותרים זה את זה. בגמרא נדרים (לח, א) כתוב:
"אמר רבי יוחנן, אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו,
וכולם ממשה". ובמסכת שבת (צב, ב) כתוב
"דילמא משה שאני, דאמר מר אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל
קומה". ולפום ריהטא, עניו ובעל קומה הם שני דברים הפוכים, ונראים שני המאמרים
כסותרים זה את זה. וכתב בעל מסורת הש"ס: "ומצוה ליישב".
ולקחתי המצוה ליישב על פי דברי הזהר הקדוש בפרשת חיי שרה
ובפרשת שלח, והדברים מיושבים ואין סתירה, ואלו ואלו דברי אלקים חיים.
בזהר פרשת חיי שרה (בהסולם אות כא) כתוב
"מאן דאיהו זעיר איהו רב", ומביא ראיה מהפסוק (בראשית כג,
א)
"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים", שאצל מאה שהוא רב כתוב
שנה לשון יחיד, ואצל שבע שהוא זעיר כתוב שנים לשון רבים (ועיין זהר
שלח אות רי).
ולפי זה אין סתירה, כי רב פירושו בעל קומה, וזעיר פירושו
עניו, והם היינו הך, מאן דאיהו בעל קומה איהו עניו[3].
[1]
בביאור דברי הזוהר האלו, עי' בפנים מאירות כרך ג' ענף א' עמ' א'יב, וכן בהקדמה
ראשונה לספר פי חכם.
[2]
ראה בראשית רבה מב ג: בכל מקום שנאמר
'ויהי' משמש צרה, 'והיה' שמחה.
[3]
ראה בפירוש מעלות הסולם כל תיקוני הזהר
תיקון יא אות ה: בתיקוני זוהר תיקון חד סר אות ה', שם מיישב רבינו בפירוש מעלות
הסולם את הסתירה בין ב' במימרות בחז"ל: "בסוד מאן דזעיר הוא רב, שלפי
גודל העוביות והמסך, כך שיעור גדלות הקומה".