"זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים
כה, יז).
לכאורה מלת 'לך' היא מיותרת, די אם הי' כתוב 'זכור את אשר
עשה עמלק', מהי מלת 'לך'. אלא זהו פירושו של קליפת עמלק, שהוא לעומת המצוה של
'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט, יח) שהיא אהבת הזולת שהוא
יסוד התורה, ועמלק החדיר את האהבה עצמית לתוך הכלל, ולא לחשוב משהו על זה שמחוץ
לעורו עצמו. וכמו שכתב זקני בספרו "צמח ה' לצבי" פרשת
כי תצא, ר"ת עמלק - על מנת לקבל.
ובזה תבין, מה שפירש רש"י בפרשת יתרו (שמות
יח, א),
'מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק', שמלת "ובא" גם כן
מיותרת, שדי אם היה כתוב 'מה שמועה שמע', כמו שכתוב בתורה 'וישמע יתרו' וגו', למה
הוסיף רש"י מלת "ובא". וכן למה לא מספיק ששמע קריעת ים סוף ויציאת
ישראל ממצרים, והוסיף גם מלחמת עמלק.
אלא זה יובן במה שהקשו המפרשים[1] על מה שכתוב בעשרת הדברות
"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ, ב), למה לא כתוב
בתורה "אנכי ה' שבראתי שמים וארץ" שזה יותר גדול להבין את רוממותו ית',
מן הנס של יציאת מצרים.
ואמרו, שהתורה לא באה לספר כאן רוממות ה' ית', אלא את
השגחתו ית' עלינו, ומדבר לכל אחד ואחד 'אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים' והיית
עבד לעבדים, ולכן 'לא יהיה לך אלהים אחרים'.
וזה מובן עפ"י משל, אם איש פשוט שומע שבא לעירו איזה
מליונר עצום, האיש הפשוט מעריך אותו כדרך שמעריכים עשירים גדולים, אבל אין לו שום
קשר עמו. אבל אם המליונר הזה רוצה להתחבר עמו ולתת לו מהונו ולהעסיק אותו בעסקיו,
אז יש להאיש הפשוט חשבון אחר עם העשיר, לא סתם הערכה אלא קשר של ממש. לכן גם כאן
בשמיעתו של יתרו, לשמוע שהשם יתברך יכול לעשות נסים - הי' יכול לשמוע ולשבת בביתו
ולהעריך את רוממותו ית' ודי. כי כל המכות שהכה הקב"ה למצרים וקריעת ים סוף
הכל היה אתערותא דלעילא, והקב"ה דילג עליהם את הקץ, כנודע שהמוחין דגדלות
שהאירו בליל פסח באו שלא כסדרן רק מטעם שהשי"ת שינה הדרך הרגיל כדי שיוכל
לגואלם. ולזה לא הי' צריך יתרו לבוא, רק לשמוע ולהשתתף בשמחת ישראל מרחוק.
אבל כששמע גם את מלחמת עמלק ואת בחינת "לך" שיש
בתוכו של האדם מחמת חלקו של עמלק שלא תיקנו, ושמע שכדי לתקן את "לך" הזה
צריכים אתערותא דלתתא כמו שכתוב "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר
יניח ידו וגבר עמלק" (שמות יז, יא), לזה בא
ללמוד תורת ה' אצל משה שידריכו איך מנצחים את עמלק, לזה פירש רש"י מה שמועה
שמע "ובא".
יהי רצון שנזכה במהרה למחיית עמלק, ואז יהי' ה' שלם והכסא
שלם[2]. כמו שכתוב (תהלים
קלב, יג)
"כי בחר ה' בציון אוה למושב לו", שמלת א' מן "אוה" משלים הכס
לכסא, ואותיות ו"ה מן "אוה" משלימות את מה שכתוב כי יד על כס
י"ה ומשלימות להוי"ה, וזה אוה למושב לו לנצחיות (ע"פ
רבינו בחיי סוף פרשת בשלח[3]).
* * *
"הקימותי את דבר ה'" (הפטרה
לשבת זכור).
שמעתי בשם דודי זקני הצדיק רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל שהקשה על
שאול המלך שאמר לשמואל הנביא (שמואל א' טו, יג):
"הקימותי את דבר ה'". איך אמר שאול שהיה גדול משכמו ומעלה, דבר שידע
בעצמו שזה לא נכון, כי הרי השאיר את אגג חי, ואיך אמר 'הקימותי את דבר ה'', הלא
דבר ה' היה לא להשאיר שום זכר מעמלק.
ותירץ, שהיות ששאול קודם שזכה למלוכה היה נביא כמו שנאמר (שמואל
א' י, יא)
"הגם שאול בנביאים", ובנבואה ראה שעתיד להיות נס פורים על ידי מרדכי
ואסתר, וראה גם את השושילתא של המן הרשע שיצא מן אגג, על זה אמר 'הקימותי את דבר
ה'', מה שראיתי בנבואה את נס פורים, ולכן כדי שיקויים דבר ה' ובנין המקדש השארתי
את אגג חי, שיצא ממנו המן ויקויים הכל כפי שראה בנבואתו.
ואם כן קשה, למה קרע לו שמואל את המלוכה. אלא שמואל אמר לו
שענין מלכות עולה עד הכתר, וענין הנבואה הוא רק עד נצח הוד, כמו שידוע שיניקת
הנביאים היא מנצח הוד, ולכן מבחינת הכתר שהוא השורש, אפשר תמיד על ידי תפלה לשנות
את דרך הטבע ולכן ניתנה הבחירה. ולכן בתור מלך היה לו לקיים את דבר ה' כמו שאמר לו
אז.
ויש ראיה לזה מישעיהו הנביא שאמר לחזקיה 'כי מת אתה ולא
תחיה' (מלכים ב' כ, א), כתוב 'ויסב חזקיה
פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'' ונתוסף לו חמש עשרה שנה. הרי אנו רואים, שהגם שישעיהו
בתור נביא ראה שהוא בן מות, עם כל זה חזקיהו בתור מלך הגיע בתפילתו לשנות את
הנבואה[4], כמו שכתוב (מלכים
ב' כ, ה):
"ויהי וכו' ודבר ה' היה אליו לאמר, שוב ואמרת אל חזקיהו נגיד עמי, כה אמר ה'
אלקי דוד אביך שמעתי את תפלתך ראיתי את דמעתך וכו' והוספתי על ימיך חמש עשרה
שנה".
[1]
עי' ברש"י שם שכתב: לפי שנגלה בים
כגבור מלחמה ונגלה כאן כזקן מלא רחמים, שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד, י.), זו היתה לפניו בשעת השעבוד, וכעצם השמים
משנגאלו, הואיל ואני משתנה במראות, אל תאמרו שתי רשויות הן (מכילתא פ"ה), אנכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים.
וביאר שם בשפתי
חכמים: דק"ל למה תלה אלהותו ביציאת מצרים ולא בבריאת שמים וארץ ולכתוב אנכי
ה' אלהיך אשר בראתי שמים וארץ.
[2]
ראה מדרש תנחומא סוף כי תצא על הפסוק
(שמות יז, טז) "כי יד על י"ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור - נשבע הקדוש
ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק".
[3]
וזה לשון רבינו בחיי
(שמות יז, טז): ראיתי לאחד מן המקובלים שכתב בזה דע והתבונן כי כסא
הכבוד הוא משפיע ברכה וכח לשבעים מלאכים הסובבים את הכסא שהם ממונים על שבעים
אומות והם שרים עליהם מנהיגים אותם, והיה עמלק מזרע עשו ולפיכך היה כחו גדול ועצום
שהרי כחו של עשו זקנו היה מתפרנס ומתברך מכחו של יצחק הוא מדת הגבורה, והענין הזה
נרמז במלת ויחלש שלא אמר ויהרג אלא ויחלש כלומר שהחליש כחו הגדול של מעלה השואב כח
ממדת הגבורה והפסיקו משם כדי שיפלו לפניו לפי חרב. והנה עמלק א' משבעים אומות והכח
שלו אחד משבעים שרים וכאשר חטא עמלק זה פסק הש"י כחו מן הכסא שלא יתפרנס ממנו
ושלא ימשך כח ברכה מלפני ולפנים רק מכח הכוכבים והמזלות והפסיק כחו מן הכסא הוא
השבועה שבכאן שאמר כי יד על כס יה, והענין כאלו היה הכסא חסר והשם חסר כי כאשר הוא
מסלק כחו מן הכסא נראה הכסא חסר וגם השם נראה חסר שנראה כאלו אינו מתקיים הכל ויש
כח אחר זולתו ח"ו וע"כ חסר האל"ף מן הכסא כי כחו הקדמון נסתלק מן
הכסא לצורך עמלק והוא"ו והה"א מן השם, אבל לימות המשיח כשיפקוד
הש"י על צבא השמים ויבטל הממונים העליונים ממנוים וכענין שכתוב בדניאל (דניאל
ח) ותגדל עד צבא השמים ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם יאבדו האומות על נקלה
באבדן השרים הממונים עליהם, ויש מן האומות הרבה שיחזרו לדתנו כענין שכתוב (זכריה
ח) יחזיקו עשרה אנשים וגו', וכתיב (צפניה ג) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא
כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד, ואין לך אומה בעולם שלא יהיה לו חלק בהקב"ה, אבל
עמלק ועשו לא יהיה להם חלק וזכרון עם שאר האומות הנשארים הוא שכתוב (עובדיה יח)
ולא יהיה שריד לבית עשו, באור הכתוב כי משאר העו"ג יהיו שרידים ופליטים
שישארו מהם לעבוד את ה' ואין בו מזרעו של עשו אך ימחו מן העולם, כענין שכתוב כי
מחה אמחה את זכר עמלק ואז יהיה השם והכסא על השלמות שהרי ג' אותיות שהן אל"ף
ה"א וא"ו הם תשלום הכסא והשם. ועל זה אמר דוד ע"ה (תהלים קלב) כי
בחר ה' בציון אוה למושב לו, יאמר לעתיד כשהקב"ה יבחר בציון אז ישב על כסא שלם
וזה לשון אוה שהוא תשלום הכסא והשם וכן אמר דוד ע"ה (שם ט) האויב תמו חרבות
לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה, וכתיב וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו, וה' לעולם
ישב הרי שהשם שלם כונן למשפט כסאו הרי הכסא שלם ואז תהיה הממשלה לש"י לבדו
כענין שנאמר (ישעיה ב) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא וכתיב (עובדיה כא) ועלו מושיעים
בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא
יהיה ה' אחד ושמו אחד.
[4]
עי' ברכות י, א: "אמר לו [חזקיה לנביא ישעיהו]: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא, כך
מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן
הרחמים".