תוכן

"ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם וגו'. ויאמר אברהם אל נעריו וגו' ואני והנער נלכה עד כה" (בראשית כב, א-ה) הקשו המפרשים, למה כתוב 'נסה את אברהם' ולא כתוב 'והאלקים נסה את יצחק', הלא אברהם הי' זקן בא בימים, יותר מק"ל שנה, ויצחק הי' בן ל"ז שנה, והי' בידו להתנגד ולומר לאביו מה פתאום אתה רוצה לשחטני, ולעכב אותו, ואם יצחק הסכים להשחט אז הנסיון של יצחק יותר גדול מאברהם. ועיין בזהר ויקרא (בהסולם אות שה) שמתרץ סוד הענין.

ואני פירשתי בפשטות, לפי מה שאמרו חז"ל (סנהדרין פט, ב; מובא ברש"י שם), שמה שכתוב "ויהי אחר הדברים" – הם אחר דבריו של ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה. אמר לו יצחק באבר אחד אתה מיראני, אילו אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני לא הייתי מעכב. ולכן אחרי הדברים האלה קפץ הדבר על אברהם לנסותו אם מוכן לשחוט את בנו יחידו. אבל ליצחק לא היה צורך כבר לנסות, כי אמר מקודם שהוא מוכן.

וזה שכתוב "ויאמר אברהם אל נעריו וגו' ואני והנער נלכה עד כה". ואחר כך כתוב שאמר ליצחק "לעולה בני, וילכו שניהם יחדיו", בכוונה אחת ובמחשבה אחת, שיצחק יהיה הקרבן.

כשבני ישראל מתאחדים ובמסירות נפש בפועל, אז תמיד מצליחים. וזהו מרומז במלת "כה" שהוא עשרים וחמש אותיות של שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד (דברים ו, ד). ולכן כתוב אצל בלעם (במדבר כג, טז) "וכה תדבר". שהשכינה הנקראת "כה" היא תדבר, דהיינו האחדות והמסירות נפש המרומז בכ"ה האותיות הנ"ל (עי' בזהר פרשת בלק אות תס, ובתיקוני הזהר ע"פ מעלות הסולם תיקון יג אות מו).

וכך היה בעת קריעת ים סוף שה' אמר למשה (שמות יד, טו) "דבר אל בני ישראל ויסעו", דהיינו שיגלו מסירות נפש בפועל, אז הים ראה וינס כי נשתנה הטבע, וכן היה אצל פנחס שכתוב (במדבר כה, יג) "תחת אשר קנא לאלקיו" ומסר עצמו בפועל על קדוש השם, זכה ל"ויכפר על בני ישראל".