"ויזרח לו השמש" (בראשית
לב, לב).
כתוב בגמרא (חולין צא, ב) בעניין ש'אל יצא אדם
יחידי בלילה' - רב אמר מהכא, "ויזרח לו השמש". אמר רבי עקיבא שאלתי את
רבן גמליאל ואת רבי יהושע באטליז של אימאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן
גמליאל, כתיב "ויזרח לו השמש", וכי שמש לו לבד זרחה, והלא לכל העולם
זרחה. אמר רבי יצחק, שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו, דכתיב (בראשית כח,
י)
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", וכתיב (בראשית כח,
יא)
"ויפגע במקום". כי מטא לחרן, אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני
לא התפללתי, כד יהיב דעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא, מיד ויפגע במקום וכו'[1].
יש להבין שדברי הגמרא אינם כפשוטם, ומה לה לספר המקום שפגש
רבי עקיבא את רבן גמליאל ורבי יהושע, מקום שלא ידוע כלל, ודוקא באיטליז. וכן שרבן
גמליאל ורבי יהושע הלכו לקנות בהמה. וכן כל המשך הגמרא, שכל האבנים נעשו לאבן אחת
וכו' ושהקב"ה קיפל כל ארץ ישראל תחתיו.
להסביר הנ"ל, יש להבין עוד מאמר בענין רבי עקיבא במסכת
מנחות (כט, ב): "אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שעלה משה למרום
מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות (פירש"י, כגון
תגין לס"ת), אמר לפניו, רבונו של עולם, מי מעכב על ידך, (דלעצמך אינך
צריך לשום רמזים ומי יבין את הרמזים האלה) (עיין במהרש"א)[2]. אמר לו, אדם
אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על קוץ וקוץ
תילין תילין של הלכות וכו', אמר לפניו, רבונו של עולם, הראיתני תורתו, הראני שכרו
וכו'. ראה ששוקלין בשרו במקולין, אמר לפניו, רבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה. אמר
ליה, שתוק, כך עלה במחשבה לפני".
כעת נבוא אל הביאור: הפירוש "שתוק, כך עלה במחשבה לפני",
לפי הפשט הוא שהקב"ה אמר למשה לשתוק, לא לשאול שאלות כאלו. "עלה במחשבה
לפני" פירושו, כך אני רוצה ואתה תשתוק.
ואני מפרש את זה בפשטות יותר, בפשט שבא אחר הסוד. יש עולם
המעשה שהוא עולם הזה, ויש עולם המחשבה שהוא עולם האצילות שנקרא אור החיה או חכמה,
"לפני" זה כבר עולם א"ק שבו מאיר אור היחידה (עי'
רמב"ן ורבינו בחיי דברים ה' כ"ו ודו"ק)[3].
ופירושו של "שתוק", הוא כמו שכתוב אצל רבי שמעון
ורבי אלעזר בהקדמת ספר הזהר (אות יח), שרבי שמעון
אמר לרבי אלעזר לשתוק, ויסביר לו הענין באר היטב, ואמר "מלה בסלע משתוקא
בתרין"[4]. כך אמר הקב"ה למשה שתוק,
ואסביר לך איך שכך עלה במחשבה לפני, וזכה להשלים עצמו בהשגת האורות הגדולים של חיה
ויחידה, שהם נתקנו לאורות מקיפים, ורבי עקיבא המשיכם לפנימיות נשמתו בשלימות, כי
זכה לתקן את הבחינה הד', וזכה אל השלימות של גמר התקון.
וזהו הרמז שרבי עקיבא נפגש עם רבן גמליאל ורבי יהושע במקום
שנקרא 'אי-מאום', היינו ביטול הישות של הקבלה לעצמו לגמרי - אין מאומה.
וסוד 'האיטליז' הוא מה שכתוב שראה ששוקלין בשרו במקולין
כדרך הקצבים באיטליזים. ורבן גמליאל ורבי יהושע ורבי עקיבא, כולם זכו להפגש
בשלימות זו.
והבהמה שהלכו לקנות היא סוד הבהמה שעליה נאמר (תהלים
לו, ז)
"אדם ובהמה תושיע ה'", "אמר רב יהודה אמר רב, אלו בני אדם שהם
ערומים בדעת כבני אדם, ומשימים עצמם כבהמה" (חולין ה, ב). וזוכים
לשלימות הסעודה של הצדיקים, מן הבהמה הרביעה על אלף טורין (זהר בראשית
א' אות עו[5]), בסוד המחול
שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים[6].
ואז שאל אותם רבי עקיבא על מה שכתוב ויזרח לו השמש, וכי לו
לבדו זרחה, והלא לכל העולם זרחה. כי בגמר התקון כולם יתוקנו. אמרו לו, אמר רבי
יצחק שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו - נכון כי התקון הגמור יהיה לכל העולם, אבל
צדיקים שהם בבחינת יעקב המתפללים ומצטערים בצערם של ישראל, הם הרואים בנחמתם
ומקרבים את זריחת השמש לכל העולם בסוד הכתוב (ישעיה ל, כו) "והיה
אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים", במהרה בימינו
אמן.
[1]
בהמשך הגמרא מובא: "כתיב 'ויקח מאבני
המקום', וכתיב 'ויקח את האבן'. אמר רבי יצחק, מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום
אחד, וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו. תנא, וכולן נבלעו באחד".
עוד בהמשך:
"'הארץ אשר אתה שוכב עליה וכו', מאי רבותיה. אמר רבי יצחק, מלמד שקפלה
הקב"ה לכל ארץ ישראל, והניחה תחת יעקב אבינו, שתהא נוחה ליכבש לבניו".
[2]
וזה לשונו: "אלו קשרי אותיות המה
הרומזים לדברים פנימיים העליונים בכתרו יתברך ב"ה לזוכרם עי"ז... ומשה
חשב שאין דעת האנושי מגיע להבין כוונתה, וע"כ אמר מי מעכב וכו', דלעצמך ודאי
אין צורך בהן, כי מי מעכב על ידך מלזוכרן בלא עשיית קשר. ואמר לו, בודאי לצורך דעת
האנושי אני קושרן, אדם אחד יש וכו'".
[3]
וזה לשון הרמב"ן: בעבור היות רשות
האדם בידו להצדיק ולהרשיע והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים יאמר הכתוב כן והוא כלשון
בני אדם ועל דרך האמת הוא כמו ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה (איוב כח כח) וכך אמרו בשכרן של מצות (מנחות כט) ראה שחותכין בשרו של ר' עקיבא במקולין
אמר לו רבונו של עולם זו תורה וזה שכרה השיב לו הקב"ה שתוק כך עלה במחשבה
לפני ותבין זה ממה שאמר (פסוק כח) ואתה פה עמוד עמדי.
וכן כתב שם רבינו
בחיי בזה הלשון: כשראה משה לר"ע שהיו מוכרין
את בשרו במקולין אמר לפניו, רבש"ע זו תורה וזו שכרה, אמר לו שתוק שכך עלה
במחשבה. ובאור זה כי כן חייבה החכמה במכירת יוסף. מצורף לזה תמצא בבראשית רבה
בתחלתו, בפסוק (משלי ח) ואהיה אצלו אמון, התורה אמרה אני הייתי אומנותו של
הקב"ה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה מדעת עצמו אלא מדעת
האומן, והאומן אינו בונה מדעת עצמו אלא דפתריות ופנקסאות יש לו לידע היאך הוא עושה
חדרים והיאך הוא עושה פשפשין והיאך הוא עושה עליות, כך הקב"ה היה מביט בתורה
ובונה העולם, עד כאן. ובאור זה כי המשיל השכינה למלך בשר ודם, ושמו הגדול לאומן
הפועל ועושה המלאכות, והחכמה לדפתריות ופנקסאות והם ספרים שבהם אותיות מחוקקות,
ולכך משה שכתוב בו (דברים לג) וירא ראשית לו, נקרא מחוקק, כן בלשון הגמרא דפתרא
דמליח וקמיח ולא עפיץ, ועוד בענין פרעה, הוציא פרעה דפתרא של אלוהות התחיל לקרות
אלהי מואב אלהי עמון אלהי צידון. כל זה מבואר כי המלך יצטרך לאומן והאומן יצטרך אל
החכמה, כי אין האומן פועל אלא כפי מה שיצייר שכלו, ואם כן החכמה ראשית הכל ובה
נגמר הכל, וזהו סוד הכתוב (איוב כח) הן יראת אדני היא חכמה, באורו כי החכמה והיא
המחשבה הטהורה היא יראת אדון העולם יתברך, וזהו סוד שכתוב (ישעיה ל) לכן יחכה ה'
לחננכם ולכם ירום לרחמכם. ויש לך להתעורר בלשון יחכה ובלשון ירום, וזהו סוד הכתוב
האומר (תהלים קמג) באמונתך ענני בצדקתך והאמונה בכאן היא החכמה, מן הכתוב שאמר
(חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה, וכתיב (קהלת ז) החכמה תחיה בעליה.
[4]
שם מפרש בהסולם: "מלה בסלע, היינו הפירוש שאמרתי והעירותי עליו. שתיקה בשנים,
היינו השתיקה ששתקתי, ששוה פי שנים, כי נבראו ונבנו ב' עולמות ביחד, שהם בינה
ומלכות. כי אם לא עמדתי מלדבר (כנ"ל אות י"א) לא השגתי היחוד של ב'
עולמות אלו". עי"ש באורך.
[5]
בהסולם מפרש, שבהמה היא כינוי אל המלכות
בעת שמחוסרת ג"ר. רובצת, הי נה"י שלה שהם הרגלין נעלמים. אלף, רומז על
מוחין דחכמה שספירותיה הן אלף. ו'טורין' הוא כינוי לג' ספירות חג"ת, כי
חג"ת נקראים אבות ונקראים הרים. עי"ש באורך.
[6]
בגמרא תענית (לא, א): "אמר עולא
ביראה אמר רבי אלעזר: עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן
עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו".