"בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא עוד
אוכל לצאת ולבוא" (דברים לא, ב). ופירש
רש"י: "דבר אחר, לצאת ולבוא בדברי תורה, מלמד שנסתתמו ממנו מסורות
ומעיינות החכמה".
ולכאורה דברי רש"י אלו תמוהים, דהיתכן דביום המיתה של
משה רבינו נסתמו ממנו דברי החכמה, הלא ידעינן דכל הצדיקים ביום מיתתם הם במדרגה
יותר גבוהה, ובזוהר הק' האזינו (בהסולם
אות יט) כתוב בפירוש, וזה
לשונו: "ואף משה לא גלי דא אלא בההוא יומא דהוה סליק מן עלמא דכתיב 'בן מאה
ועשרים שנה אנכי היום'", וכן (שם
באות כו) "אמר רבי שמעון,
הא השתא שעתא דרעותא הוא, ואנא בעינא למיעל בלא כסופא לעלמא דאתי, והא מלין קדישין
דלא גליאן עד השתא בעינא לגלאה קמי שכינתא וכו'"[1]. הרי מפורש דאדרבא, ביום המיתה
הצדיקים עולים במדרגתם, ואיך נאמר דאצל משה רבינו נסתמו מעיינות החכמה.
ויש לומר, דהכוונה בדברי רש"י הוא, היות דידוע דעיקר
התיקון נעשה על ידי המעטת האור לצורך המקבלים בכדי שיוכלו לקבל, שעל ידי זה נתקן
סדר השפעת האורות עליונים בבחינת פרצוף על ידי נקבים ושערות ומסכים וצנורות, כדי
שהשפע יבוא בסדר כפי תכונת המקבל וכוחו, ולא בבחינת אין סוף שהאור יבוא בלי גבול
אשר בזה גורם ביטול הכלים[2].
וזהו מה שפירש רש"י 'לצאת ולבוא בדברי תורה'. היינו
שביום מיתתו נתעלה במדרגה כל כך למעלה מכל הצמצומים, אשר על כן אי אפשר לו לצמצם
את עצמו בכדי להשתוות עם בני ישראל להסבירם על פי השגתם את דברי תורה, כי אי אפשר
להם לקבל ממדרגה כל כך גבוה. וזה פירש רש"י 'שנסתמו מעיינות החכמה', היינו
הצנורות המגבילים את החכמה[3] נסתמו
ממנו, ולא הי' האפשרות לצמצם עצמו למדרגת בני ישראל, והם לא יכלו לקבל את החכמה
בלי גבול.
[1] תרגום ע"פ הסולם: "אמר רבי
שמעון, הנה עתה שעת רצון היא. ואני רוצה לבא בלי בושה לעולם הבא. והנה דברים
קדושים שלא גליתי עד עתה, אני רוצה לגלות לפני השכינה".
[2]
עי' תע"ס חלק י"ג אות א, כא.
[3] עי' תע"ס חלק ב' פ"א או"פ
ב': הכלים של עשר הספירות דיושר נקראים בשם "צנור" או צנורות, מטעם
שמגבילים בשליטה גדולה ובדיוק גדול את דרכי האור הנמשך בהם, שלא יתפשט אלא בדרכים
המסוימים בכלים ההם.