חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

פרשת וזאת הברכה

תוכן

"שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה" (דברים לג, ז). כנודע שיש "קול ודבור", קול רומז לפנימיות ודבור לחיצוניות[1], ויהוד"ה הוא שם הוי"ה כמו שכתוב בסבא דמשפטים (בהסולם אות קפג) שהד' נעשית לה' בשם של יהודה, עי"ש. וזה כמו "קול הוי"ה" שפירושו סודות התורה ופנימיות של השמות הקדושים. וממשיך הכתוב "ואל עמו תביאנו" שצריכים להביא את פנימיות תורתנו הקדושה לעם בני ישראל. "ידיו רב לו" כי בקול יהודה יש 'כח' ב' פעמים י"ד לקרב ולהביא את הגאולה השלימה לבני ישראל. "ועזר מצריו תהיה", מכל מיני צריו, הן אלה המתנגדים ללימוד הפנימי והן להצרים מבחוץ, ושנזכה אל הגאולה השלמה גאולת הנפש וגאולת הגוף במהרה בימינו אמן.



[1] עי' זוהר חדש יתרו אות תצב ב"הסולם": התורה ניתנה בקול ודבור. שה"ס יחוד דז"א ומלכות, שז"א נקרא קול. והמלכות נקראת דבור. וז"א, ה"ס חסדים, ומלכות ה"ס הארת החכמה. וז"א שה"ס קול הוא ג"ר... 'וכלא בדבורא חדא' וכו׳ 'ולא בתרין'. כלומר אע"פ שאנכי ולא יהיה לך הם ב׳ בחינות מיוחדות, שזה חכמה, וזה חסדים, עכ"ז, לא יצאו מב' מלכויות, אלא ממלכות אחת, דהיינו 'בדבורא חדא', במלכות אחת, 'ולא בתרין', ולא בשתי מלכויות. והטעם הוא, 'בגין דהאי דבור', משום שהמלכות הזו המשפעת חכמה, 'איהו אתכליל מכולהו קלי', היא נכללה מכל הקולות, שהם חסדים, 'ואיהו דהוה אמר', והמלכות, שהיתה אומרת הדבור, המגלה חכמה, אמרה 'בתוקפא וחילא דכלהו', שבכח כל החסדים שקבלה מז"א הנקרא קול, היתה יכולה להשפיע הדבור, שה"ס הארת החכמה.
ויש לדעת, שיש ב׳ השפעות מזווג ז"א ומלכות הנקראים קול ודבור, השפעה א׳ היא השפעת החסדים, ושפע זה יוצא מבין שניהם, שגם קול, שה"ס ז"א נשמע, ההשפעה הב׳ היא השפעת החכמה, והשפעה זו יוצאת מהמלכות הנקראת דבור, בלבדה, וז"א שנקרא קול, אינו משתתף בשפע זה כלל, מפני שאין הארת החכמה מגולה אלא בבחינת ו"ק דחכמה, דהיינו בבחינת אור נקבה שמאיר ממטה למעלה. וע"כ אם היה הוא משתתף בהשפעה זו היו מאירות הג"ר דחכמה, דהיינו ממעלה למטה, כמו אור זכר. ולפיכך נבחן בהשפעה זו שהדבור, שה"ס החכמה, היא בלחש, בלי שמיעת הקול, שהוא השפעת ז"א. כי אין כאן, אלא השפעת הדבור בלבד. עיי"ש עוד.