תוכן

תשמ"ד, פרשות מאמר סב
ה' אלקי ישראל אהבת תמים, ה' אלקי ישראל תשועת עולמים (כל מקדש, זמירות ליל שבת.
ויש להבין מה החשיבות של תמים. לכאורה נראה, מי שהוא בעל שכל יותר קטן, הוא יכול להיות יותר תמים. ולמי שיש לו יותר שכל, ויש לו כח הביקורת, הוא לא מסוגל להיות תמים. ולפי"ז יוצא שמדת התמימות ניתנה לקטני דעת.
ואאמו"ר זצ"ל פירש, שמקודם הוא רואה רק מומים, ואח"כ הוא עושה מזה תמים. וההסבר הוא, שבזמן שאדם רואה בעולם רק חסרונות, הן בפרט והן בכלל, זה נקרא מומים, וזה מכונה קו שמאל. ואח"כ הוא מקבל הכל למעלה מהדעת, זה נקרא תמים.
נמצא לפי"ז, מי שהוא יותר בעל דעת, אז יש לו יותר מומים, כמ"ש יוסיף דעת יוסיף מכאוב. והוא צריך את כל זה לקבל למעלה מהדעת. נמצא שהתמימות שלו בנויה על דעת יותר גדולה. נמצא שהתמימות שלו הוא יותר גדולה ממי שהתמימות שלו בנויה על דעת יותר קטנה.
וזה שאומר, ה' אלקי ישראל אהבת תמים, ה' אלקי ישראל תשועת עולמים. פירוש, כדי שיהיה לאדם כח התגברות, לאחר שהוא רואה עולם מלא מומים, כנ"ל, אין בידו של אדם לעזור לעצמו. אלא שהוא צריך אז לישועה מן השמים, שיהיה כח בידו להכנס לתמימות, למעלה מהדעת. וזהו: ה' אלקי ישראל תשועת עולמים, היינו שיכנס כל המומים למעלה מהדעת, שזהו נקרא תמים, כנ"ל. וזהו עול-מים. עול, הוא מלשון עייל, היינו להכניס מום בתמים.
ובזה נבין דברי הזה"ק (בלק דף ע"א אות קפז, קפח) שכ"ש, שתפילה לעני היא קודמת לשאר תפילות, שזה פירוש תפילה לעני כי יעטוף. יעטוף מלשון והעטופים ללבן. שפירושו איחור, היינו שמאחר כל תפילות שבעולם. ושואל מהו הטעם, למה תפילה לעני מאחר לכל התפילות. ומשיב, משום שעני הוא שבור הלב וכו', והעני עושה תמיד ריב עם הקב"ה, והקב"ה מקשיב ושומע דבריו, ע"ש בהסולם.
ויש להבין הטעם, למה הקב"ה שומע לתפילת העני לפני כל תפילות. ואומר הטעם, משום שקרוב ה' לנשברי לב. וי"ל מה החשיבות של נשברי לב, שה' קרוב אליהם.
הנה מלכות נקראת בזה"ק בשם עניה, דלית לה מגרמה ולא מידי, אלא מה דיהיב לה בעלה. וענין זה מבואר בכמה מקומות בהסולם, שיש בהמלכות ב' מצבים. ופעם מבואר לפי מצב א' נקראת עניה, משום שאין לה חסדים. ובמקום אחר הוא מכנה שם בהסולם, מצב הב' של המלכות נקראת עניה, משום שהיא צריכה לקבל מז"א בעלה.
ולפי ענינו יש לבאר שמלכות שמים, בזמן שהאדם רוצה לקבל על עצמו, שכל מעשיו יהיו לשם שמים, היינו שלא עמ"נ לקבל פרס. אז מלכות נקראת עני, משום שאין לה מה לתת להאדם שעובד בשבילה. כי דרך העולם הוא, כי מי שעובד עבור מישהו, הוא מקבל תמורה עבור עבודתו. ובזמן שהאדם עובד להבורא, שלא לקבל פרס עבור יגיעתו, נמצא שהוא עובד עבור עני, היינו שדומה למי שהוא עובד עבור עני, ואין לו מה לשלם לו כלשהו.
ובהמתבאר יש לפרש תפילה לעני: האדם מתפלל לה' שתפילתו תהיה לעני. היינו שמתפלל, שכל מעשיו שהוא עושה יהיו לשם שמים, דהיינו שרוצה לעבוד בעמ"נ שלא לקבל פרס. ועבודה זו נקראת שהוא רוצה לעבוד לשמה. פירוש שאעפ"י שעדיין לא הגיע לזה, אבל הוא רוצה. וזו הבחינה הראשונה בעבודת ה'. ומטרם שהאדם מגיע לבחינת לשמה, נמצא שהוא עובד לא לטובת ה', אלא לטובת עצמו.
ובזה נבין למה תפילת עני מתקבלת קודם לכל התפילות, עד כדי כך שהזה"ק אומר שהיא מעכבת לכל התפילות, שהיא קודם לתפילה לדוד ותפילה למשה. ויש לשאול, מדוע היא צריכה לעכב לשאר התפילות. וכי לא יכולין לענות באותו זמן ובבת אחת לכל אחד מה שהוא מבקש, אלא עונין לכל אחד בזה אחר זה.
אלא זה יכולים להבין, אם נלמד כל אלה ג' התפילות באדם אחד. שבדרך כלל, יש להבחין ג' תפילות: א) תפילה למשה, שהוא בחינת תורה. ב) תפילה לדוד, שהיא מלכות, היינו שכבר זכה לבחינת מלכות, אלא שהוא מתפלל שהמלכות שמים שהוא כבר זכה לא תסתלק ממנו. ג) תפילה לעני, שהוא רוצה להתחיל לצאת מאהבה עצמית, ולהכנס בעבודה עמ"נ להשפיע, ולא לקבל שום תמורה, אלא בלתי ה' לבדו.
אז הגוף מתחיל להתנגד לעבודה זו, משום שהוא נגד טבעו. ואז הוא בא לידי מצב שהוא רואה שהוא בעירום וחסר כל, היינו שאין לו תמיכה, שיכול לקבל ממנו חמרי דלק לעבודה. זאת אומרת, מטרם שחשב שצריכים לעסוק בעבודה דלשמה, אז הוא היה כראוי. היו לו תורה ותפילה ומעשים טובים, והיה לו רכוש ממה להנות. והיה מסתכל על אנשים, שהיה בא במגע עמהם, ומרגיש את עצמו שהוא גבוה מהם משכמו ולמעלה.
ועכשיו, בזמן שהוא התחיל ללכת בדרך המגיע לשמה, הוא מרגיש א"ע שהוא יותר מקופח מכל בני גילו, כי להם יש חיות. ומרגיש אותם בדיוק כמו שהוא הרגיש א"ע, מטרם שהתחיל לשנות את דרכו. ואז הוא מרגיש שעולם חשך בעדו. והוא ע"ד כמ"ש (שמות ה' כ"ג וכו') "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך. ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו".
ולפי ענינו יש לפרש, כי מטרם שבא משה לעם ישראל, בשליחות מה', שהוא רוצה להוציא אותם ממצרים, היו עם ישראל עוסקין בעבודת ה', אלא שהיו משועבדים לפרעה מלך מצרים. שענין פרעה מלך מצרים הוא הרצון לקבל שיש בהנבראים, שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר, אלא לתועלת עצמו, והוא השולט בכל הנבראים, והוא מיצר לכל אלה שרוצים לצאת מרשותו, היינו לעבוד לטובת הזולת.
ומשה בא לעם ישראל ואמר להם שה' רוצה להוציא אתכם מתחת שליטת פרעה. היינו להוציא כל אחד ואחד מעם ישראל מתחת שליטת פרעה שלו, הנמצא באופן פרטי אצל כל אחד ואחד.
ולפי"ז כל אחד מבין ששליחותו של משה שצריכים להכנס בעבודה דלשמה, אזי השכל מחייב שעתה אם מתחילין ללכת בדרך האמת, היינו לטובת ה', שיהיה לכל אחד בעת עשיית עבודת ה' כוונה בעל מנת להשפיע, ואז ודאי שכל אחד ואחד יתחיל מעתה את עבודתו ביתר שאת ובהתלהבות גדולה. והתשוקה תהיה כל כך גדולה, עד שיהיה קשה לו לפרוש א"ע לרגע קט, בכדי שיחשוב גם על צרכים גשמיים הנחוצים ביותר, מטעם, שעכשיו הוא עוסק רק לשם שמים. והגם שעוד לא נכנס מעבודה זו, שתהיה לו הרגשה כזו שעובד לשם שמים, מ"מ היות שהוא רוצה ללכת ע"ד האמת, בטח שהגוף יסכים לו יותר מכפי שהיה עובד שלא על דרך האמת.
אבל במציאות הוא להיפך. כי דוקא בזמן שרוצים ללכת בדרך לשמה, אז הגוף מתחיל להתנגד. ואז מתחילות כל הטענות שלו. היינו טענת פרעה מלך מצרים, שהיא טענת מי ה' אשר אשמע בקולו וכו'. וכן טענת הרשע שטוען מה העבודה הזאת לכם. ואז מתחילה העבודה ללכת בכבדות, וכל פעם הוא צריך להתגברות יתירה.
וזה הענין יש לפרש בהפסוק הנ"ל. כתוב, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה וכו'. היינו כנ"ל, כי בזמן שמרע"ה בא לדבר בשמך, היינו שיעסקו לשם השם, הרע לעם הזה, הם נעשים יותר גרועים. היינו מטרם שבא משה לדבר, שצריכים לעבוד רק לשם שמים, היו כולם עובדים עבודת ה', וחשבו את עצמם לצדיקים, והיה להם כח לעבודה וחמרי דלק לדעת בשביל מה עובדים.
משא"כ לאחר ביאת משה בשליחות, שצריכים לעבוד לשם שמים, אז נעשו יותר גרועים. א"כ לפי"ז, היה יותר טוב לולא היו נכנסים בעבודה דלשמה.
וע"ז באה התשובה, ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם. התשובה היתה, לא שהם לא אמרו את האמת, אלא מה אני רוצה מהם, שהם ירגישו את האמת, שהם כל כך מרוחקים מהאמת, היינו מלעבוד לשם שמים.
ואז, כשתהיה מצדם דרישה כזאת, שאין מסוגלים לעבוד לשמה, אז אתם תראו איך שאני אתן לכם את הכח הזה לעבוד לשם ה'. אבל אני לא דורש מכם שאתם תוכלו ללכת על דרך האמת, רק אני צריך שיהיה לכם כלי לקבל את השפע. לכן כשאתם תתחילו לעבוד בעמ"נ להשפיע, אז תראו שאין אתם מסוגלים לעבודה זו. ואז אני אתן לכם את הנקרא, ביד חזקה ישלחם. כמ"ש (וארא) "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל, אשר מצרים מעבידים אותם, ואזכור את בריתי" וכו', "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים". נמצא לאחר שיהיה להם כלי לקבל, אז אני אתן להם את הכח הדרוש לזה.
ומעתה נבוא לבאר במה שפתחתנו, בענין תפילת עני. למה תפילה זו מעכבת לכל התפילות. היות שאנו מדברים באדם אחד, שנוהג בו כל אלה המצבים. נמצא, שאי אפשר להתקבל תפילת דוד, שהיא מה שהוא כבר זכה למלכות שמים, אלא שהוא מתפלל שלא תפסק ממנו המלכות שמים. וזה שייך להתפלל לאחר שיש לו כבר מלכות שמים. משא"כ כל מי שעדיין רחוק ממלכות שמים, שעדיין נמצא תחת שליטת פרעה מלך מצרים, איך יכולים לתת לו, שדבר זה לא יפסק ממנו, בשעה שעדיין אין לו כלום.
לכן מקודם מתקבלת תפילת עני. היינו, ראשית כל הוא צריך לזכות לבחינת מלכות שמים, הנקראת בחינת עניה ודלה. שזוהי בחינה הראשונה שהאדם צריך להכנס בעבודה. ואח"כ באה מדרגה שניה, שהיא תפלה לדוד, היינו שהמלכות שמים שלו לא תיפסק. ואח"כ באה מדרגה שלישית, שהיא תפילה למשה, שהיא בחינת התורה.