תוכן

י) עוד יש בזה טעם שני, והוא, כי החסד הוא אור מגולה, ולכן נגדל ונכפל ונעשה ב"ח שלימים. א' לנצח דז"א, וא' לחכמה דנוקבא. ולכן החסד שבחכמה שבה, נקרא אמה (אחת) שלימה. אבל המוח עצמו הנמשך אליה, אינו מגולה, כי הנה הוא סתום תוך הנצח דבינה, המתפשט עד סוף נצח דז"א כנודע, ואינו נכפל הארתו, ונמצא כי בהתחלקו בב' מקומות, לו ולה, נמצא כי כל פרק ופרק אינו רק חצי אמה בלבד בנקבה, כי חצי הארת כל פרק מהם, נשאר בנצח דז"א. ועד"ז במוח הבינה שבה.