תוכן

ריד) ושנינו בפרשת בשלח בדף ס"ג ע"ב וז"ל, אלא הכי תאנא, כל בר נש דבעי בעותיה קמיה מלכא בעי לכוונא דעתא ורעותא מעיקרא דכל עיקרין, לאמשכא ברכאן מעמקא דבירא, בגין דינגיד ברכאן ממבועא דכולא. ומאי הוא, ההוא אתר דנפיק מיניה, ואשתכח מיניה, ההוא נהר, דכתיב ונהר יוצא מעדן. וכתיב, נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים. ודא אקרי ממעמקים. עומקא דכולא, עומקא דבירא. דמבועין נפקין ונגדין לברכא כולא. ודא הוא שרותא, לאמשכא ברכאן מעילא לתתא עכ"ל. עוד שנינו בפרשת אחרי מות, בדף ע' ע"א, שורה א', וז"ל, ר' אבא אמר, ממעמקים קראתיך ה', אתר הוא גניז לעילא, והוא עמיקא דבירא, ומהאי נפקין נחלין ומבועין לכל עיבר, וההוא עמיקא דעמיקתא אקרי תשובה. ומאן דבעי לאתבא ולאתדכהא מחובוי, בהאי עלמא אצטריך למקרי לקב"ה, הה"ד ממעמקים קראתיך ה' עכ"ל. עוד שנינו בפרשת וילך, בדף רפ"ה ע"ב, וז"ל, ר"ש אמר, אלף: עמיקא דבירא, דכל ברכאן מתמן נבעין ונפקין ומשתכחין. מ"ם פתוחה: נהרא דנגיד ונפיק, ואקרי מ"ם כו'. ובספרא דרב המנונא סבא, מ"ם דהכא, היא נוטריקון מלך, והיינו אמן. אמן נוטריקון: אל, מלך, נאמן. כללא דכולא, ושפיר הוא, והא אתמר, עכ"ל.