תוכן

רט) ודע, כי השפתים הנושקין: העליון והוא נצח, הוא מהחכמה. והתחתון הוא הוד, והוא מבינה, אלא שהוא מצד החכמה שבבינה, בסוד נתיב נקבות שבה כדפרישית, כי התפשטות בינה בחמשים שעריה עד הוד, וחמשים שערים הם ה"י מאלהים, ה' פעמים י', הרי חמשים. ונמצא שהתפשטות שעריה עד הוד, הם בסוד יוד שהוא חכמה שבבינה, והיא כח נקבות שבה בסוד ה' על יוד נוקבא, כמבואר בתקונין. וזו נקראת עמיקתא דכולא, ומלכות נאחזת בהוד זה, שמצד חכמה שבתוך בינה, וזמ"ש דקיימא בעמיקתא דכולא. ות"ת נאחז בנצח זה שמצד החכמה עצמה, ונקרא עמיקא דכולא, כח זכרות שבחכמה. ומלכות מקבלת מת"ת, השפע המגיע לו מחכמה, ונמצא שיש לו שני עמקים: עמיקא דכולא, ועמיקתא דכולא. ולפיכך נקראת שושנת העמקים. והנה על ידי הנשיקין, נכלל הרוח החיוני שבה בו. ורוח החיוני שבו, נכלל בה. ונמצא שיש לכל אחד שני רוחין שהם ארבעה, כמבואר בפרשת תרומה. ונמצא שגם הוא כלול מאודם, ולפיכך כתיב שפתותיו שושנים. וזמ"ש שושנה: דאשתניאת לגוונהא, שהיא עצמה נשתנית להיות אודם כלול מלובן. ושניאת גם כן לת"ת, להיותו גם כן לובן כלול מאודם, וזה ברור.