תוכן

קצח) וזה שבא לפרש לנו ר' יצחק, שלא תאמר דכיון דר' אלעזר נקט כנסת ישראל, ור' יהודה נקט בינה, משמע דתרי מילי נינהו. וכן אל תטעה לומר, דמדקאמר ר' אלעזר מוסר אביך דא קב"ה, ור' יהודה אמר דא חכמה, שהכונה על חכמה ממש, ונמצאו חולקים זה על זה, ליתא, אלא הא והא חד מלה אתפרשו. ואין מחלקותם תלוי, אלא אם התורה יצאה מחכמה עליונה גם כן, או מבינה לחוד, ולפי שר' אלעזר סבירא ליה דמבינה נפקת, משום הכי מפרש דאביך היינו קב"ה, ולא חכמה. ותורת אמך היינו חכמה, היינו תורה היוצאת מאמך דהיינו בינה, ולפיכך קראה כנסת ישראל, כי ישראל היה כנוס בתוכה. ור' יהודה דסבירא ליה דתרוייהו אתכלילת, מפרש דמוסר אביך, היינו מוסר הנמשך מאביך, דהיינו חכמה, ולעולם התורה קאי, בחלק שנכללת מחכמה, והיינו דקאמר דא היא חכמה, ולא קאמר דא חכמה, לומר שמוסר זה, היא החכמה שנכללה ממנה התורה. ותורת אמך, היינו מה שנכללה התורה מבינה, וכדפרישית.