תוכן

קפא) וזמ"ש בפרשת אחרי מות, בדף ס"א ע"ב, וז"ל, ת"ח, כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, האי נהרא אתפשט בסטרוי, בשעתא דמזדווג עמיה בזווג שלים, הא עדן כו', כדין כתיב עד שהמלך במסיבו כו'. ומתברכאן עלאין ותתאין כו', עכ"ל. ביאור הדברים: כי הבינה מתפשטת בשש קצוותיה, לעטר הבן הנעים. וזה, כשהזווג העליון שלם בשני מיני השפע שכתבנו. וזמ"ש, בשעתא דמזדווג עמיה בזווגא שלים האי עדן, שיהיה הזווג שלם לברכה וקיום. והזווג השלם הוא, כשהוא בההוא נתיב דלא אתידע לא לעילא ולא לתתא. והענין הוא, כי צריך התעוררות תחתונים, כדרך הזווג התחתון, להעלות מיין נוקבין. ולכן צריך לכוון בתפלתו עד שם, ואז הנתיב ההוא יעלה מים נקבות, לקבל מים זכרים. ונתיב זה לא אתידע לעילא ולתתא, לא בסוד מיין נוקבין, ולא בסוד מיין דכורין, כדפרישית לעיל. ואין הזווג שלם, אלא על ידי נתיב זה. וכאשר אין התעוררות תחתון, אין הזווג ע"י נתיב זה, כי אין מיין נוקבין. ונתיב זה למטה, הוא סוד מיין נוקבין, כדכתיבנא לעיל. ואין הזווג לצורך ברכה וחירות, אלא לשפע השני, שהוא קיום והעמדה לבד. וזה היה משנחרב בית המקדש, דאתתרכת ה' עלאה, כנזכר בתקונין, לענין מין שפע זה בלבד, כי אין לך יום, שאין קללתו מרובה מחבירו.