תוכן

קסט) וזמ"ש, בפרשת ויצא בדף קנ"ה ע"א, וז"ל, אבל ת"ח, רזא דמלה, בכל זמנא צדיק מעלמא תתאה נפיק ועייל, ביה עייל ומיניה נפיק כו', עכ"ל. והענין הוא, שאי אפשר למיין נוקבין, אם לא על ידי נשמות הצדיקים, והם באים מבינה, והבן כל זה. ונמצא שהוצאת בינה לחוץ, הוא על ידי תקונים האמורים בשיר השירים, והם הנכנסים בתוך ז"א, ונעשה לו מוח, ומשם מתפשט בכל הגוף. והחכמה עצמה מתתקנת מצד עצמה, ומוציאה לו מוח שני על ידי הבינה, ומוח זה אין לו התפשטות בכל הגוף מרוב העלמו. ולפיכך נקרא בן רבקה, ולא בן יצחק, כדאיתא באדרא זוטא. כי עיקרו מהבינה, והיא חיי המלך, ולפיכך קדם המוח שלה, למוח המתפשט מהחכמה.