תוכן

קנט) ואתעביד לתלת רישין, ורישא חדא כליל לון. והם: חכמה, ובינה, ומזלא כליל לון. ודע, דהאי מזלא אתעביד מיניה רישא חדא ממש, דכלילא לחכמה ובינה. והיינו דקאמר באדרא זוטא, בדף ר"ץ ע"ב שורה א' וז"ל ת"ח שירותא דא דאקרי אב, אתכליל ביו"ד דתלייא ממזלא קדישא כו', עכ"ל. אלמא יוד תלייא במזלא, וביה אתכליל האי אב. והאי יו"ד, והיינו רישא דכליל לון. ומשמע דאתעביד האי רישא, מהאור היוצא מקרומא דאוירא דאזדכך וסתים, והיינו דתנן בסיפרא דצניעותא פרק שני, בדף קע"ז ע"א, וז"ל, י' עלאה דאתעטר בקטרא דעתיקא, היא קרומא עלאה דאזדכך וסתים כו', עכ"ל. ואפשר לפרש, דקרומא דאוירא לעטר היו"ד בלבד הוא, ולהשפיע לה ריבוי שפע אחר אצילותה, כפי רצון המאציל, להגדיל השפע, והיינו דקאמר דאתעטר. ולעולם עיקר אצילות ההוא רישא, משערות המזל הוא יורד העצמות, והאי דאתעביד לתלת רישין כגוונא דעתיקא, ומשום דבהאי מזלא אתחברן תלת רישין כדאיתא התם, וכל זה שלא כדרך מה שפרשתי למעלה.