תוכן

קמז) ודע, שעיקר הפירוש דלא אתדבק, היינו שאין האור והעצמות היורד למטה מג' ראשים, מתדבק בהם בלי לבוש, אלא מתלבש בראשים האלו, ומאיר להם על ידם, ועל ידי השערות. מש"כ בג' ראשים, דעתיקא אשתכח בהו. וזהו פירוש עתיקא אשתכח בתלת רישין. ומ"מ אין כל הראשים שוים, כי הראש הראשון, שם מקום העצמות והשרש. והראש השני, ירד מאת פניו, ואינו עומד נגד האור ממש. והרי זה דומה לאור השמש, אשר העומד נגדו, אורו מבהיק, ולא יוכל להסתכל בו. וכאשר יתרחק משם יתמעט אורו וישיגהו. כן הדבר הזה, כי הריחוק ממעט אורו אעפ"י שאין מסך מבדיל והראש השלישי הוא תיקוני דעתיקא והוא המסך המבדיל. ולפיכך נקראת חכמה סתימאה דלא מתפתחא, ובה קרומה דאוירא דאזדכך וסתים, והאור מתמעט בה להיותו בא דרך הראש השני, ונתרחק עוד. וזו נקרא פרסא ופרוכת, ומפני היותה סתומה, הכה אור העליון בה, ונתפרש לי"ב ניצוצות. כי כאשר יכה השמש במראה מלוטשה, אחרי שאין לו מקום לעבור, יצאו ממנו נצוצות לכאן ולכאן, והאור אעפ"י שהאור אחד. ואלו הי"ב הניצוצות, והאור הכולל להם י"ג. וזמ"ש, בגין דהאי חכמתא סתימאה ביה, מתפרש לתלת זמנין לארבע ארבע והוא עתיקא כליל לון. ומהם נמשכו י"ג תקוני דיקנא, ונתפשטו למטה לאו"א. והוא העצמות, היורד דרך מזלא, מהשערות שבו. וזהו מ"ש, ושליט לון על כולא. ולפי שניצוצות אלו הם בסוד אור החוזר שהוא דין, והאור כוללן שהוא רחמים פשוטים, הם כעין זכר ונקבה, דין ורחמים, כדכתיבנא לעיל.