תוכן

קמד) ונחזור למאמרינו, הנה הביא ראיה על מה שחכמה זו נפיק מע"ק, מהכתוב שאמר אלהים הבין דרכה ממש, דהיינו ז"א, שהוא אלהים, הבין דרכה של חכמה זו שבו, דהיינו התפשטותה בו לל"ב שבילין לבד. אבל והוא, דהיינו עתיקא, ידע ממש מקומה. דהיינו אבא ואימא ששם הוא מקומה, ותחילת גילויה. וכל שכן דרכה, דהיינו מזלא, שהיא באה דרך שם וכל שכן ההיא חכמה דסתימא ביה בע"ק, דהיינו מוחא סתימאה הקרוב אליו. ואפשר לפרש עוד, דרכה, היינו התפשטותה להכנס בראש ז"א, ומקומה היינו אבא ואימא כו' כדפרישית, ודרכה גם ז"א ידע לה. אי נמי מקומה: היינו מוחא סתימאה ודרכה: הראש השני, שמשם יוצאה, למקום מוחא סתימאה. וכל שכן ההיא חכמה דסתימא ביה בע"ק, דהיינו הראש הראשון, כי כחה שם בדקות והעלם גדול. ואפשר דהיינו דקאמר לעיל ראשיתה דההיא חכמתא עלאה ביה סתים, דראשיתה היינו שרשה ועיקרה, סתומה באותו הראש, אשר שם העצמות העליון, והיא שם בהעלם גדול. והיינו דקאמר נמי מעיקרא, האי עתיקא טמיר וגניז, דהיינו ההוא רישא דלא אתידע, וחכמתא עלאה סתימאה בההוא גלגלתא, דהיינו בראש הראשון, אשתכח ולא אשתכח, כי החכמה שם בדקות גדול, נמצאת ולא נמצאת.