תוכן

קמג) ודע, שאעפ"י ששם עתיקא קדישא כולל תלת רישין, הכונה על העצמות, הנמצא בתוך שלשה אלו. והיינו דאמרינן לעיל, האי עתיקא אשתכח בתלת רישין, וכן אתרשים בתלת. ועל מציאותו בראש הראשון, יקרא רישא דלא אתידע מה דהוי ברישא דא, והיינו דקאמר מה דהוי ברישא דא. ובשני יקרא ע"ק סתימאה דכל סתימין כו' וכדכתיבנא. ולפי שהעצמות העליון נוקב ויורד עד אבא, קאמר דנפיק מע"ק, דהיינו ההוא רוחא דגניז בעתיק יומין. והיינו דכתיב, והחכמה מאין תמצא, דאין היינו עתיקא. ואע"ג דאין הוא כתרא עלאה לעילא, מ"מ קרינן לעתיקא קדישא נמי אין, משום דביה תליא אין. וזמ"ש באדרא זוטא, במאמר שהבאתי למעלה וז"ל, ובג"כ ע"ק אקרי אין, דביה תליא אין. וקאי אמאי דקאמר לעיל מניה דתלת רישין אתגלפן: דא לגו מן דא, ודא לעיל מן דא. והראש השני שהוא הנקרא אין, תלוי בראש השלישי שלמעלה ממנו, ששם חביון עוזו של העצמות, ולפיכך יקרא אין, כיון שבו תלוי האין. וענין גילוף זה, הוא, כי נתחקקו, להיות התחתון בית קיבול לעליון, כעין זכר ונקבה, לקבל שפע זה מזה. והנה האחד בתוך חבירו, והוא למעלה ממנו. והכונה היא, שאין אחד נעשה היכל לחבירו להגנז בו, כחכמה הנגנזת בתוך הבינה. כי אלו גבוהים מאד זה מזה, דדא לעילא מן דא, והם דא לגו מן דא, לפני לפנים מחבירו, כי הראשון לא אתידע כלל, והשני גבוה מאד מן השלישי, כי השלישי הוא מוחא סתימאה, ואינו אלא תיקוני עתיקא, דכללא דעתיקא בתרין לחוד, כדכתיבנא לעיל.