תוכן

קכט) ודע דאמרינן באדרא רבא, דבפלוגתא דשערי, אזיל חד ארחא, דנהיר לר"ע עלמין, ומניה נהיר ארחא כו', דכתיב כל ארחות ה' חסד ואמת כו', עכ"ל. ובאדרא זוטא אמרינן, דעל ארחא דא כתיב, אז תתענג על ה'. ומהאי ארחא אתנהרין שאר ארחין דפליג בז"א עכ"ל. והענין הוא, כי עפ"י שאמרנו למעלה, כי באותם י"ג נימין בלחוד, הוא דשריין שערי לאתפלגא, ולא באינך שערי, היינו לומר, שאין לשאר השערות מקום מיוחד, זה לכאן וזה לכאן, כי כולן שוין. אבל אלו הנימין, יש להם מקום מיוחד, אלו לכאן ואלו לכאן, לקבל אנפוי. אבל יש מקום מיוחד, שאין בו שער כלל, בפלגותא דשערי. והיינו האי ארחא, דנהרין ביה צדיקייא לעלמא דאתי. וטעם הדבר הוא, כי השערות להעלים האור העליון נעשו, כדי שיתלבש בשערות ויאיר למטה, כי לא היה באפשר לקבל אורו, אם לא דרך שערות אלו. והנה הצדיקים הם בז"א, והם זוכים להשיג אותו האורח, בלי אמצעי. ונמצא שיש לה יתרון על ז"א, כי אינו מקבל אלא על ידי שערות, והם נהנין מהאור העליון מבלי אמצעי, ונמצא שיש להם יתרון על ז"א. וז"ש באדרא זוטא, דף ע"ד כתיב אז תתענג על ה', על ה' דייקא, למעלה ממנו, ויותר ממנו. ומכל מקום, אין נהנים ממנו ממש, אלא שממנו מאיר אורח, שהם הצדיקים מאירין ממנו לעלמא דאתי. וזמ"ש, ואורח צדיקים כאור נוגה העליון שבפלגותא דשערי.