תוכן

קיג) בהאי אודנא תליין צלותין ובעותין, ופקיחו דעיינין: והם העפעפים הסוגרים עיני ז"א, ובהגיע הקול שם נפתחין, הנה שהכל תלוי באוזן. וזה בז"א, וממנו נלמוד לא"א, כי נעלמת אזנו מאוד, וכדכתיבנא. והנכון בעיני דהאזן העליונה, אין הקולות והתפילות המגיעות שם פועלת בה, כי היא רחמים פשוטים, ואינו משתנה. והנה ע"י האזן של ז"א, נפקחין עיניו. וא"א לעילם עינא פקיחא. גם ע"י האזן נחתין תרין דמעין, ואין בא"א דמעות ח"ו. גם ע"י האזן נפקין מתרין נוקבין דחוטמא תננא ואשא אלא מחד, רוחא דחיי לז"א, ומחד למלכא משיחא. גם על ידי האזן, גזר הפה ומליל מילין. והפה העליון אין אומר ואין דברים, ולא זכה ליה שום נביא, ולית מאן דידע רוחיה בר איהו, כדאיתא באדרא רבא. נמצא שאין לה פעולה לאוזן בדברים אלו כלל. אבל הענין הוא, כי ז"א בו דינין ורחמים, וכאשר יחטאו בעולם התחתון, יעלה קולם לאזנו, ויתמלא דינין, והופך פניו מעתיק יומין. וכאשר יגיע הקול באזנו, כי שבו בתשובה, יתקן עצמו ז"א לקבל א"א, והרחמים גוברים. נמצא כי התיקון והקלקול תלוי בז"א, כי כאשר יתקן עצמו ז"א, וזה על ידי קול צעקת התחתונים, כי שבו מדרכם הרעה, יאיר אליו א"א, ויסתכל בו בעין טובה, ויתבטלו הדינין. וההפך ח"ו בהפך. ונמצא שהתפלות והצעקות עדיו יבאו, והוא מתתקן על ידם, לקבל שפע מא"א. אבל א"א לא משתני, ולא אשתני כלל. ונמצא שאזן א"א לצורך ז"א היא, לשמוע קולו ולהאיר אליו, ולפיכך אין ראוי להיות עליהם שיער כלל, ונשמע קולו. וזהו סוד שהקב"ה מתפלל, וזה נעלם מאוד, עמוק עמוק מי ימצאנו, ולפיכך לא נזכרה האזן כלל, והאל יתברך יראנו נפלאות מתורתו. דנפיק שערא בתר אודנוי תליא בשיקולא לא נפיק דא מן דא: כי הנה מוחא דז"א, להיותם ג' מוחין, כל אחד מוציא שערותיו למינהו, זה ארוך, וזה קצר, וזה בינוני, ומסתבכן דא בדא, לפי שיש ג' מוחין, וכולם מתפשטין, זה לל"ב, וזה לחמשים שערי בינה, וזה לאלף אלפים. אבל עתיקא דליכא אלא במוחא חדא, ולא מתפשטי, אינון עמר נקי דלא מסתבכי, ותליין בשיקולא, דלא נפיק דא מן דא, תיקונא שלים, תיקונא יאה, תיקונא שפירא.