תוכן

קיב) עוד אמר, כי באוזן זו, כלולים כל שלשה מוחין דבז"א, דהאי אוזן קרי ביה שמיעה ובשמיעה כלולים כולם: אם בינה, דכתיב דבר כי שומע עבדך, והיינו מבין. וכן כי שומעים אנחנו, והיינו מבינים, והיינו בינה. ואם חכמה, דכתיב ונתת לעבדך לב שומע, והיינו חכמה בל"ב נתיבות, וכדכתיב וה' נתן חכמה לשלמה. ואם דעת, כדכתיב שמע בני וקח אמרי, דהאי שמע על כרחין לא הוי לשון שמיעה, דאם כן שמע בני אמרי וקחם מבעי ליה. וכן אי אפשר לפרשו לשון הבנה, דאיפכא הל"ל, דקיחה קודמת, ולא הוי לשון קבלת דברים מטעמא קמא. אלא דע בני את אלהיך, וקח אמרי לעשותם. אי נמי דע בני התורה, וקחה אליך, ודע וקח הכל אחד, כי היודע הדבר, הרי הוא כלוקח אצלו. והנכון הוא, דשמע בני, היינו דעת, שהוא ב"ן י"ה כנודע. אלא דקשה דאמאי לא מייתי מן שמע בני מוסר אביך, ושמא דמצותי תצפון אתך היינו דעת דמלא לאדרין ואכסדראין. והרי חכמה ובינה ודעת באוזן והם ג' מוחין דבז"א.