תוכן

קז) ואפשר היה לומר, דכשהיא נקראת ים, היינו שהיא נשפעת מהנחלים העליונים, וכולם הולכים אליה להריק לה ברכה עד בלי די, ואז גוון סומק מתחלש, ונעשה תיכלא. וכתיב ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן, דינא קשיא. וזמ"ש בפרשת בהעלותך, שכשהיא מקבלת מחכמה, נקראת ים, כי על ידי חכמה נאספים שמה כולם כאחד. ולפיכך כשרואים הקליפות שנחלש כחם שהוא סומק, ואתהדר תיכלא, לא יכלין לשלטאה. ועם זה יתיישב מ"ש בפרשת שלח. וגם זה נכון ומסכים למ"ש בפרשת ויצא, ונאספו שמה כל העדרים, היינו דכתיב כל הנחלים הולכים אל הים כו', ועולה על הדרך שכתבנו באבי"ע, כי אצילותה והיא הנקודה אמצעית שבה, היא שוה לשמש. ולבושיה ותכשטיה, הם באים לה מן הנחלים העליונים והם הנקראים ימא דילה. ולבושיה אלו הם דרגין קדישין דילה, ובאים על ידי אותם שבעין שנין עלאין, והם נקראים בריאה, לבוש מלכות. וזמ"ש שש וארגמן לבושה, כדפרישית לעיל. וגוון תיכלא הוא היצירה, ונעשה מהסומק העובר גו ימא, ונחלש ברבוי הרחמים שבמימי הים, הבאים ממקום גבוה, ומבטלים אותו, וכשרואין הקליפות כי מת גבורם, וינוסו, כי אחד מהנחלים הוא סומק, ובטל ברוב. ומכל מקום, אין לשון וכד נחית לתתא אתרחיק גוון סומק כו' עולה יפה לפי זה, שהרי אין ריחוקו גורם לו. ולפירוש ראשון אתי שפיר, דריחוקו ממקום הקדש וקירובו לקליפות, גרמה לו להחלש ולהיות גוון תיכלא, והנה נתבאר סיבת צבע הסומק והתכלת.