תוכן

עח) וכד אתנהרן, תליין כולהו דא בדא: אבא, בכתרא עילאה. אימא, במוחא. מזלא, בההוא דלא אתידע. וזמ"ש, בג' רישין, תרין מתרין סטרין, כנגד או"א. וחד דכליל לון, כנגד מזלא. ומשום דמאן דאתכליל מתרויהו בכל דוכתא, הוי למטה מהם, וכלול משניהם, שהוא מקבל מהם. והכא לאו הכי, משו"ה קאמר, כמא דע"ק, דהתם למעלה מהם, ומשפיע להם. והיינו דקאמר, מאן עתיקא קדישא, דהוה משמע לן דמזלא קדישא עתיקא אקרי, והוו תלת רישין: כתרא עלאה, ומוחא סתימאה, ומזלא דמקבל מתרויהו וכליל לון, והוי כשאר מכריע דעלמא, אבל השתא דמנית למזלא בכלל הני תלת רישין, אם כן מאן עתיקא קדישא דקאמרת, דאית ביה תלת רישין. ומשום הכי משני, דלעילא אית דלא אתידע כו', והוא כליל כולא, ותרין רישין ביה אתכלילו. וכדין כולא אחרא, הכי מתתקן, שהכולל את שניהם, הוא גבוה מהם, והם מקבלים ממנו, ולא הוא משניהן כשאר מכריעין. וההוא, דהיינו רישא דלא אתידע, לאו במנינא, שימנה ספירה בפני עצמה. ולאו בכללא, אעפ"י שלא ימנה ביחוד, אפשר שימנה בכללא, כי נכניסהו בכלל כתר עלאה, להימנות בכלל הנאצלים. ולפיכך אמר, ולאו בכללא. ולאו בחושבן: היינו מחשבה, אלא ברעותא דלבא, דהיינו רצון והוא יותר דק מהמחשבה. ודע דבהאי כתרא, ליכא תיקונין, וכולהו במוחא סתימאה נינהו, וזה עיקר הפירוש למ"ש לעיל, והאי טמיר וגניז וסתים מכולא, שאין בו שום תיקון, כי תיקונוי דאתתקן כולם. הוא בההוא מוחא סתימאה דכולא, דאתפשט ההוא כתרא עלאה לעילא, ואתקין ההוא מוחא סתימאה, ונפיק חסד עלאה, שהוא התפשטות ההוא רישא כדכתבינן לעיל, וחסד עלאה אתפשט במצחא ובדיקנא, ואתקין לאבא ואימא, ואתכליל כולא במוחא סתימאה דא.