תוכן

עו) וחסד עלאה אתפשט, במצחא, ובמזלא, ובאבא ואימא, אתקין ואתכליל כלא במוחא סתימאה, כי גם אבא ואימא נכללין במוחא. ולפי שנראה זה זר, דהא מוחא סתימאה סתים ושכיך, להכי יהיב טעמא, דכד אתתקן חוורא דא דמוחא, בנהירו דא דחסד עלאה בטש מאן דבטש בהאי מוחא, ואתנהיר מוחא אחרא. והאי לחודיה תלי ממזלא יקירא, דמיניה אתנהיר מוחא אחרא, דאתפשט לל"ב שבילין. כד אתנהיר, נהיר ממזלא, ונמצאו כולם כלולים במוחא, כי כאשר נתקן המוח, בגלגלתא וקרומא דאוירא, נפיק חסד עלאה כדאמרן. וכד נפיק חסד עלאה, בטש מאן דבטש במוחא, ואתנהיר מוחא אחרא, על ידי חסד עלאה, דהיינו מזלא. הרי הכל אחד, שתיקון המוח כדי שיצא חסד עלאה, ומחסד עלאה נהיר מוחא אחרא, כד בטש מאן דבטש במוחא, ונראה שלשון זה נמשך עד למטה, לומר תדע איך הכליל כולא במוחא סתימאה דא, שהרי כשנתקן חוורא דא דעתיקא בנהירו דא דחסד עלאה, בטש מאן דבטש בהאי מוחא, ואתנהיר ההוא חסד עלאה דבמוחא, ותלייא נהורא דא ממזלא יקירא, לענין דמוחא אחרא דאתפשט לל"ב שבילין, כד אתנהיר נהיר, ממזלא יקירא, מההוא נהורא דתלי ביה, דנחית ליה מההוא מוחא סתימאה, על ידי חסד עלאה. ונמצא דכולא כליל במוחא סתימאה, אחר שממנו יוצא האור, אלא שנמשך לחסד עלאה, ומחסד עילאה למזלא, וממזלא למוחא אחרא, ומקורו הוא מוחא סתימאה. והראשון יותר נכון.