תוכן

ע) נחזור למקומינו הראשון בתיקונין, בחד גלגלתא א', מלייה טלא דבדולחא ב'. הנה זהו התיקון הראשון והשני: גלגלתא. וטלא דבדולחא וענין טלא דבדולחא, נתבאר באדרא רבא בדף קכ"ח ע"ב, וז"ל, וחיזו דההוא טלא חוור, כהאי גוונא דאבנא דבדולחא, דאתחזיא כל גוונין בגווה. הה"ד, ועינו כעין הבדולח. והענין הוא, כי כל הגוונים נשרשו למעלה בדקות גדול, והכל חוור, כי הרחמים גוברים, וכופין הדין ואינו ניכר, והיינו דקאמר התם באדרא, יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון, וכאשר יורד משם לז"א טל זה, מתגלה אדמימותו. וכמ"ש שם, והוא טלא אתכליל בתרי גווני, מסטרא דרישא חיורא, חיוור בגויה, דכליל כולהו חיוורי. וכלהו חיוורי, אבל כד אתשיבן ברישא דז"א, אתחזי ביה סומקא, כהאי בדולחא דאיהו חיוור, ואחזי גוונא סומקא, בגוונא חיוורא כו', כי טל אורות טלך, אורות תרי, עכ"ל. הנה אמר דמסטרא דרישא חיוורא, חיוור בגויה דכליל כולהו חיוורי, וגם הדינין כולהו חיוורי, וזהו שחזר ואמר וכולהו חיוורי. וכאשר ירד הטל מאת פניו לז"א, דרך או"א, ונתישב הטל בראשו, אתחזי ביה סומקא, כבדולח זה שהוא לבן, ונראה בו גוון אדום, כן טל זה במקומו לבן, וכאשר מגיע למקום הראיה שהיא בז"א, ששם גילויו, נראה בו גוון אודם. וכלא כליל בההוא טלא, ולא נתגלה אדמימותו עד שנתישב בז"א.