תוכן

נה) ואמנם הענין רוחא דגניז, ואוירא דכיא, וניצוצא, הוא, כי חכמה שבכתר נעלמה מעיני כל חי, ואינה מתפשטת כלל, האמנם דרך קרומא ואוירא דאזדכך ונעשה זך, יוצא אור, וממנו נאצלה חכמה זו. ושם בין גולגתא לקרום, גנוז אותו הרוח, ובתוך אותו הרוח אוירא דכיא, ולפיכך נקרא קרומא דאוירא. שאצילות חכמה זו משרשה הגנוז בעתיק יומין, הוא על ידי המזל, והוא נקרא חסד עלאה, וכמ"ש שם, כד אתנהיר, נהיר ממזלא יקירא, ולפיכך נהיר לבד, כי דרך זה הקרומא דאזדכך, יוצא אור על ידי המזל, כדקאמר התם באדרא זוטא בדף רפ"ט ע"ב, וז"ל, דכד אתתקן חוורא דא בנהירו דא, בטש מאן דבטש בהאי מוחא ואתנהיר, ותליא ממזלא יקירא מוחא אחרא, דאתפשט לתרין ותלתין שבילין, כד אתנהיר נהיר ממזלא יקירא. והענין הוא, כשנתקן חיורא דא דעתיקא, בנהירו דא דחסד עלאה, בטש מאן דבטש במוחא דא דלא ידיע ואתנהיר, ומאור זה תלוי ממזלא קדישא. ולפנינו נאריך בזה בכל הצורך. עוד בפירוש האדרא זוטא, נאריך בביאור זה בחזקת היד בעז"ה.