תוכן

נג) אפשר לפרש, כי זה שמתו העולמות הראשונים, משום דאתעבידו בלא תיקונא, כדקתני התם לעיל. נפיק אומנא: הוא כתר עליון, עתיקא קדישא, אמון מופלא. לאומנותיה: דהיינו מוחא סתימאה, שהיתה אצלו אמון, ואתתקן בדכר ונוקבא, והשתא אתקיימו כל אותם הניצוצות שמתו, כי נשרשו למעלה. ולא נהירא, והענין דהאי לבתר, אחרי שנתתקן ע"ק כעין דכר ונוקבא, קאמר דנפיק אומנא לאומנותיה, דהיינו בוצינא דקרדינותא, להוציא דיניו, והיינו דקאמר נפיק. ואתתקן בדכר ונוק': דהיינו או"א, ואלו הן הזיקין שנדעכו ומתו, שיצאו מבוצינא דקרדינותא קודם התיקון. והשתא אתקיים כולא, כיון שנתתקן.