תוכן

מט) וארעא אתבטלת, היא מלכות, שהיתה תוהו, כי אם אין נחלים אין ים, דהא ליה לה מדילה כלום, ולפיכך אמר אתבטלת, כי לא היה לה מציאות להכלל מהם, וכמאן דליתא דמיא. גם, כי הנה פעולתה היא לקבל מהזכר רחמים, והיא דין, ולבסם זה בזה, ולהוציא פריה וחיילותיה העליונים ותחתונים, כי לשבת יצרה, וכאשר גברו הדינין, ישבה בטלה, לא יכלה לפעול פעולתה. עד דרישא דכסופא דכל כסופין, הוא רישא דלא אתידע ולא אתדבק, והוא א"ס דכתבינן לעיל, והוא חמדת כל החמודות, אשר הכל נכספין להשיגו. ואף עתיקא שהכל נכספין להשיגו היה כוסף ומשוקק האי רישא דלאו רישא. לבושין דיקר אתקין ואחסין: הנה לבושים אלו, התקינן להתלבש בהם, ולהתעלם בהם, וההעלם הוא סיבת הגילוי, כי לא ישיגוהו ולא יהנו מאורו, כי אם על ידי לבושים אלו. משל לאור השמש, אשר לא יוכל איש להביט בו מרוב בהיקותו, אם לא יתרחק ממנו, וישים מסך מבדיל בינו לבינו ואז יוכל ליהנות מאורו. ואם יהיה האור גדול ומבהיק מאד, יצטרך כמה וכמה מסכים, לשיוכל ליהנות מאור ההוא, וזהו ענין לבושין דיקר אתקין. וכמ"ש בזוהר שבכמה מקומות, אתלבש דא בדא.