תוכן

י) ואמנם היסוד העליון דאימא, הוא סתום, לפי שהוא נעלם תוך החזה דז"א, ולכן כנגדו נקודת הטיבור סתום, וכנגדו ג"ע הארץ הסתום. אבל היסוד דרחל, איננו מתלבש תוך זולתה, והוא נגלה, ולכן כנגדו ירושלים דאתגליא, אמצעיתא דכל ישובא, כי כל הישוב הוא בחינת רחל כנ"ל, וירושלים נקודת אמצע הישוב. והנה, אעפ"י שרחל מקומה באחורי ז"א, עכ"ז איננה ח"ו נקראת חורבה, אלא ישובא, לפי שהיא חוזרת פנים בפנים בעת הזווג. ועוד, כי גם בהיותה באחור, היסוד שלה מכוון כנגד פי היסוד שלו כנזכר. ועוד שבזמן שהיא עומדת באחור, אין הסטרא אחרא הנקראת חרבה יונקת מנקודת האחור, לפי שרחל עומדת שם ומפסקת בין נקודת האחור אליהם. ואמנם אחר שרחל חוזרת פנים בפנים. אז סטרא אחרא דחורבא יונקת מההיא נקודה דאחור. והרי נתבארו שתי נקודות דצד פנים, שהם יסודות דנקבות. ואמנם גם בזו הנקודה דאחור, נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל, כי היסוד של הנקבה הטמאה, הנקראת חורבה, היא מכוונת כנגד נקודת אחור דז"א. והרי איך שלשה הנקודות הם בחי' יסודות של הנקבות.