תוכן

ג) והנה נקודה העליונה הסתומה, היא גן עדן הארץ, שהיא סתומה מעיני הבריות, בסוד מה רב טובך אשר צפנת ליראך. וגם היא עלאה, בסוד מי יעלה בהר ה'. ונקודה תתאה, היא ירושלים, כי הרי היא למטה בעה"ז בארץ. וגם אינה סתומה, כי נגלית היא לכל העולם. ונודע כי מציון מכלל יופי כו', כמפורש אצלנו בפסוק הזה, כי מציון שהוא היסוד הז"א, הנקרא מכלל יופי, בסוד ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, הנה אלהים, שהיא מלכות, שהיא ירושלים הופיע, וקבל הארתו משם מן היסוד של ז"א, ולכן ירושלים שהיא נוקבא דז"א רחל, היא מכוונת כנגד פי נקודת היסוד דז"א, הנקראת נקודה תתאה. וכבר ביארנו במקומו, כי החמשה גבורות יורדות אל היסוד דז"א, ונכללות שם. ומשם ניתנים אל הדעת של הנקבה. ואפילו השני חסדים הניתנים אליה, אינה לוקחתם עד שירדו תחילה עד היסוד, וכאשר חוזרות ועולות, אז ניתנים אל הנקבה, באופן כי כל תיקונה הוא מן היסוד, וזמ"ש מציון מכלל יופי כו'. והרי נתבארו שתי הנקודות, שבהן אתפרשת מלכו דשמיא מצד פנים.