תוכן

מג) ועדיין צריכין אנו לבאר, איך או"א שוים עתה בענין הש"ע נהורין. והנה דע, כי אבא יש לו י"ס, וכן אימא. והנה נתבאר לעיל, כי אבא טמיר וגניז יתיר. ונמצא, כי אעפ"י שאו"א הם עתה שוים בקומתם, עכ"ז הכתר דאימא, נכלל בכתר דאבא, לסיבה הנזכרת. ונודע, כי הכתר הוא שער המ"ב, ונמצא כי יש לאבא מ"ג שערים. ויש לאימא מ"א שערים בלבד. והם בחינת שתי הויות, של מ"ב מ"ב אותיות, הכוללים שמנה חוורתי, שמהם ש"ע רבוא נהורין. ואבא לקח הוי"ה א' הימנית, ועוד לקח שער המ"ב, מן ההוי"ה שמאלית. ונשארו לאימא ט"ס לבד, וכל אחת כלולה מן מ"א שערים, והרי הם ש"ע רבוא נהורין דאתפשטו באימא, מן הש"ע נהורין דבפן השמאלי דא"א. ונמצא כי בהיות שאו"א שוים בקומתן, עכ"ז אין לאימא רק ט"ס תחתונות לבד, כי הכתר שלה נכלל בכתר דאבא כנזכר. וז"ס, גם צפור מצאה בית, והנה אבא יש לו מ"ג שערים, מן הש"ע נהורין עילאין, שהם בגימטריא צפ"ר, כמו שנתבאר בענין כי יקרא קן צפור. אבל אימא אין לה רק א"ם בלבד, שהם סוד ט"ס כנזכר. ובזה תבין טעם נכון, למה בינה נקראת א"ם בכל המקומות, והוא לסיבה זו.