תוכן

מ) וזה עניינם: דע, בדרך כללות, כי כאשר או"א מסתכלים בא"א במצחא דיליה, אז הם ממש הדמיון הא"א, ויש לכל אחר מהם, התפשטות ש"ע רבוא נהורין באנפין דילהון, כמו שיש אל א"א. ואז הם מזדווגים בזווגא שלים, והוא שהם שוים בקומתם למעלה במקומם אפין באפין. אבל כשהם מסתכלים למטה באנפין דא"א, ואינם יכולים להסתכל במצח הרצון שבו, אז אבא לחודיה יש לו ש"ע רבוא באנפוי, ואימא אין לה רק ק"ן רבוא בלחודוי, כמו שיש באנפוי דז"א כנז"ל, ואז אינם שוים בקומתם, אבל האם רובצת למטה על האפרוחים. ובעת הזיווג, ארכין אבא רישיה לתתא לגבה, ואזדווג בה, זווגא דלא שלים. אבל עכ"ז הם פב"פ.