תוכן

כד) ובזה יתבאר מה שהתחלנו, כי הנה כשאו"א מזדווגים למעלה במקומם, ואז נקרא זווגא שלים, הנה מציאותו היא, לתכלית נתינת מוחין לזו"ן דאצילות, ואז גם אבא דבריאה, אשר לא היו לו רק ו"ק, ניתנים לו מוחין, ונעשה פרצוף שלים. אבל כשמזדווגים בבחינה השנית, בסוד רביצה שאינו זווג שלים, אז אינו לתועלת בניהם זו"ן דאצילות, לתת להם מוחין, כי כיון שזווגם הוא בהיותם רובצים למטה בז"א ונוקביה, א"כ נחשב כאלו הוא זו"ן עצמם, ולכן אין כח בזווג הזה לתת מוחין לזו"ן דאצילות, רק בחינת יניקה בלבד שהם סוד ו"ק, כדמיון האם רובצת על האפרוחים להניק להם, ואז נמשך מהם שפע עד או"א דבריאה, ומזדווגים, ונותנים מוחין גמורים לזו"ן דבריאה. אבל אבא, אין בו רק ו"ק כנזכר.