תוכן

כג) עוד יש חלוק אחר, בין ב' הבחינות הנזכרות, כי בהיותם למעלה במקומם, אז הזווג שנעשה אז ביניהם, הוא לתכלית צורך ז"א ונוקביה עצמם שבאצילות, לתת להם בחינת מוחין, ואז זו"ן מזדווגים, ומורישים מוחין באבא של הבריאה. ולהבין זה, צריך שנקדים לך הקדמה אחרת, והוא, כי א"א ואבא דבריאה, אין להם תמיד רק בחינת י"ק, בכל אחר משניהם, ובחינת המוחין אין להם, לפי שבעולם הבריאה שהיא למטה מן אצילות, אין שם יכולת להתגלות פרצוף שלם עם מוחין, לא באריך, ולא באבא, כי הם אורות גדולים. אבל אימא, וז"א, ונוקבא דבריאה, יש להם יכולת להתגלות בבחינת פרצוף שלם, עם מוחין, כל אחד ואחד מהם. וז"ס מ"ש בהקדמת התקונים, דאימא מקננא בכורסייא. פירוש: כי אימא לבדה, נכרת בפרצוף שלים בבריאה, ולכן הבריאה נקראת על שמה, ולא על שם אריך ואבא. ואמנם זו"ן, שהם למטה ממנה, אין הבריאה נקרא על שמם, אעפ"י שיש בהם פרצוף שלים, כי החידוש היא באימא, שהיא עליונה מהם, ועכ"ז נגלית שם בפרצוף שלים.